המצאה למורשה (עמיל מכס) - תקנות המצאה לשטחים המוחזקים במסגרת תביעה בעניין סימני מסחר

א.         הצדדים לתובענה ורקע עובדתי

1.         מונחת לפניי בקשתן של המבקשות למתן פסק-דין כנגד המשיבה 1 בהעדר הגנה.

בכתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשות נטען כי המבקשת 1 הינה חברה הפעילה במשך למעלה מעשור שנים בתעשיית הבידור לילדים, והיא עוסקת, בין היתר, בתחום פיתוח וייצור של צעצועים ומשחקים לילדים. כן נטען כי המבקשת 1 הינה בעלים של הזכויות בצעצועים אשר הפכו לשם דבר בעולם כולו, ובין היתר כי היא גם הבעלים של מלוא הזכויות בפטנט שמספרו 7306504 ובמדגם שמספרו D5886542S הרשומים בארה"ב. ההמצאה מושא הפטנט והמוצר מושא המדגם הינם כדור צעצוע המגולגל על קלפים מגנטיים מיוחדים אשר כתוצאה מכך הופך לדמות משחק (להלן: " משחק הבקוגן המקורי").

בכתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשות נטען גם כי המבקשת 2 הינה חברה הפעילה בתעשיית הבידור לילדים עוד משנת 1956, ובין היתר היא עוסקת בהפקת סדרות טלוויזיה מצליחות לילדים ומוצרים המבוססים על סדרות אלה הכוללים גם את התוכנית הידועה בשם "DRAGON BALL". בסעיף 8 של כתב התביעה טוענות המבקשות כי בבעלותה של המבקשת 2 סימני מסחר הרשומים בישראל ומחוצה לה המגינים על השם "DRAGON BALL" בהרכביו ובשימושיו השונים.

המשיבה 1, היא הנתבעת 1 בתובענה, הינה חברה שמקום מושבה בעיר חברון ועל פי הנטען בסעיף 9 של כתב התביעה, היא עוסקת בייבוא ו/או הפצה ו/או שיווק ו/או מכירה של משחקי בקוגן ודרגון בול מזויפים.

המשיבה 2, היא הנתבעת 2 בתובענה, הינה מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ אשר מחזיק מיום 10.11.09 בבית המכס באשדוד במשלוח מפר של משחקי בקוגן ודרגון בול מזויפים אשר המבקשות (התובעות) טוענות כי יובאו ארצה על ידי המשיבה 1.

לטענת המבקשות, שמותיהן אינם מופיעים על גבי אריזות המשחקים המזויפים (סעיף 13.1 לכתב התביעה), אין כל אזכור או סימן של זכויות היוצרים ו/או זכות הבעלות של המבקשות בסימני המסחר המצוים בבעלותן (כל אחת לגבי מוצריה וסימניה שלה כנטען בסעיף 13.2 לכתב התביעה), ועל גבי אריזות המשחקים המזויפים קיים עירוב של דמויות מסדרות שונות וזאת בניגוד למדיניותן לייחד משחקים לסדרות הטלוויזיה השונות.

המבקשות טוענות כי המשיבה 1 מפרה את זכויות היוצרים שלהן, מבצעת העתקה שלא כדין וללא הרשאה מהן של המוצרים והזכויות השייכים להן, גורמת להן לנזקים כספיים כתוצאה ממכירת משחקים מזויפים, וכן פוגעת המשיבה 1 גם בזכות המוסרית שלהן ובכלל זה בזכותן שלא ייעשה כל סילוף או שינוי של משחקי הבקוגן והדרגון בול המקוריים, ולא תקופח זכותן לכך שכל מוצר המיוצר במסגרת המותגים בקוגן ו/או דרגון בול ייקרא על שמותיהן, כל אחת לגבי מותגיה.

בנוסף לכך טוענות המבקשות בכתב תביעתן כי המשיבה 1 מבצעת כלפיהן עוולה של התערבות לא הוגנת כמוגדר בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), עוולה של גניבת עין, כמוגדר בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, עוולה של הטעיה בניגוד לסעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, הפרה של סעיף 60(א)(2) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] התשל"ב - 1972, עוולה של רשלנות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], עוולה של גזל על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ופגיעה במוניטין של המבקשות אשר הינו פרי עמל והשקעה מרובה ומהווה נכס קנייני שלהן וזכות משפטית מוכרת על-פי הדין.

כמו כן טוענות המבקשות כי משיבה 1 מפיקה טובת הנאה מקניינן הייחודי והמקורי ללא כל זכות שבדין ובעשותה כן היא מעוולת כלפיהן בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. המשיבות אף טוענות כי במעשיה פוגעת המשיבה 1 בזכות היסוד החוקתית שלהן לקניין המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשמ"ב - 1982 ובהפירה חובות חקוקות היא גם מבצעת כלפיהן עוולה של הפרה חובה חקוקה בהתאם להוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בסעיף 48 של כתב התביעה מבקשות המבקשות לצוות על המשיבה 1 לחדול לאלתר ולהימנע בעתיד מכל פעילות המפרה או הפוגעת בזכויותיהן, וכן להימנע מכל פעילות הנוגעת במישרין ו/או בעקיפין למשחקים המזויפים ובכלל זה להימנע מלייבאם ו/או לשווקם ו/או להפיצם ו/או למוכרם ו/או לפרסמם.

בסעיף 49 של כתב התביעה עותרות המבקשות לקבלת צו בהתאם לסעיף 59א(א)(1) לפקודת סימני המסחר אשר יורה למשיבות, ובמיוחד למשיבה 2, על השמדת כל משחקי הבקוגן המזויפים.

בסעיף 50 של כתב התביעה מבקשות המבקשות סעד של מתן חשבונות ובסעיף 51 הן עותרות לסעדים כספיים כנגד המשיבה 1.

בסעיף 52 של כתב התביעה מתבקש בית המשפט אף להעתר לבקשתן של המבקשות לפיצול סעדים הואיל ונזקיהן טרם התגבשו.

2.         במסגרת בקשתן למתן פסק-דין בהעדר הגנה כנגד המשיבה 1 (להלן: " הבקשה"), טוענות המבקשות כי כתב התביעה שעיקריו פורטו לעיל הוגש על ידן כנגד המשיבות ביום 24.11.09.

            לטענתן, וכמפורט בסעיף 2 של הבקשה, הן המציאו את כתב התביעה לעמיל המכס אשר בידיו הפקידה המשיבה 1 את הטיפול בשחרורם מהמכס של הטובין  המצויים בלב המחלוקת ואשר יובאו על ידן לישראל. המדובר בחברת "יחדיו שילוח בנלאומי ועמילות מכס בע"מ" (להלן: " עמיל המכס") אשר חתומה על אישור המסירה המצורף כנספח מס' 1 של הבקשה.

ב.         טענות המבקשות

1.         בסעיף 3 של הבקשה מבהירות המבקשות כי כתב התביעה  נמסר על ידן לעמיל המכס  של המשיבה 1 מאחר ומקום מושבה של המשיבה 1 הוא בחברון, דהיינו בשטחי הרשות הפלשתינית. לטענתן, הנסמכת על החלטה אשר ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט י. זפט) בבש"א 3069/03 MERCK FROSST CANADA נ' PHARMACEUTICAL COMPANY   BIRZEIT PALESTINE   (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום  29.4.2003) (להלן: פסק הדין בעניין בירזייט),מסירה לעמיל המכס עבור המשיבה 1 מהווה המצאה למורשה כנדרש על פי תקנה 482  לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984  (להלן - " תקנות  סד"א").

2.         המבקשות טוענות כי בדיקה שנערכה על ידן במרכז המידע הארצי של מערכת בתי המשפט ביום  03.01.2010 העלתה כי חלף למעלה מחודש ימים מהמועד בו הומצא על ידן כתב התביעה לידי עמיל המכס של המשיבה 1 מבלי שהמשיבה 1 טרחה להגיש לבית המשפט כתב הגנה כנגד התובענה.