הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית נ' פארוק איברהים יעקוב ואח'

1. לפניי בקשה שהגישו המשיבים למחיקת הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו.

           לטענת המשיבים הערעור הוגש באיחור, שכן יש למנות את הימים להגשתו ממועד מתן פסק הדין (8.3.2016) מועד בו לפי הנטען הומצא פסק הדין לבא-כוח המערערת בערכאה קמא באמצעות מערכת "נט המשפט" ולחלופין המועד בו ידע עליו. המערערת טוענת מנגד כי פסק הדין לא הומצא לידיה, וכי הערעור לא הוגש באיחור (ולחלופין מבקשת היא ארכה להגשתו עד למועד ההגשה בפועל).

           הוראות הדין הרלבנטיות והפסיקה הנוהגת לעניין המצאה באמצעות מערכת "נט המשפט" פורטו במספר החלטות שניתנו לאחרונה (ראו החלטותיי בבש"מ 2129/17 עיריית רחובות נ' שולץ, פסקה 3 (10.8.2017) (להלן: עניין עיריית רחובות) ובבש"מ 1256/17 בן מוחה נ' עיריית נשר, פסקה 3 (11.8.2017) (להלן: עניין בן מוחה) וכל האסמכתאות הנזכרות בהן; כן ראו: בש"א 5158/17 אלוני נ' נפתלי ס.פ טורס בע"מ (26.7.2017) (להלן: עניין אלוני); ע"א 62297-02-17 (מחוזי מרכז-לוד) רוזיו נכסים וניהול בע"מ נ' רסלר, פסקה 5 (9.3.2017)). כעולה מפסיקה זו על מנת לבחון האם צפיה המתועדת באתר "נט המשפט" עולה כדי המצאה כדין יש לבחון האם התקיימו התנאים הקבועים בהוראות תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בעניין זה יש לבחון, בין היתר, האם בא-כוחו של בעל הדין מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לשם המצאה; וכן יש לבחון האם פסק הדין נשלח לידיו בדואר אלקטרוני, ולוּ בדרך של הודעה הכוללת קישור לפסק הדין, או שמא צפייתו בפסק הדין היתה צפיה יזומה והוא לא קיבל הודעת דואר אלקטרוני.

           בענייננו טוענים המשיבים כי באתר "נט המשפט" מתועדת צפיה של בא-כוח המערערת בערכאה קמא, עורך הדין סאמר זועבי (עורך הדין שאף הגיש את הערעור בשמה. המערערת הודיעה על חלופי ייצוג לאחר הגשת הערעור) וכן צפיה של עורכת דין ממשרדו, בתאריך בו ניתן פסק הדין. עוד נטען כי בירורם של המשיבים העלה כי לבא-כוח המערערת תיבת דואר מאובטחת-פעילה באתר "נט המשפט" וכי נשלחה אליו הודעה על מתן פסק הדין הכוללת קישור לפסק הדין. לחלופין נטען כי נסיבות העניין מצדיקות למנות את הימים להגשת הערעור ממועד הידיעה.

           במענה לכך הוגש תצהיר של עורך הדין סאמר זועבי, אשר כאמור ייצג את המערערת בערכאה קמא, וזה הצהיר כי לא קיבל הודעת דואר אלקטרוני הכוללת קישור לפסק הדין, וכי למעשה רק לאחר מתן פסק הדין עידכן את תיבת הדואר האלקטרוני של משרדו לשם ביצוע מסירות והמצאות באמצעות אתר "נט המשפט". עוד הצהיר עורך הדין זועבי כי צפייה שלו אינה מופיעה "ברשימת הצפיות", כי הוא צפה בפסק הדין לראשונה "בסמוך למועד הגשת הערעור", וכי אין ליתן משקל לצפיה המתועדת של עורכת דין ממשרדו שכן היא לא ייצגה את המערערת, ועיונה היה "אקראי וחולף".

           נוכח הצהרה מפורשת זאת של עורך הדין זועבי - כי במועד הרלבנטי כתובת הדואר האלקטרוני שלו לא נמסרה לשם המצאת כתבי בי-דין, וכי בכל מקרה לא קיבל הודעת דואר אלקטרוני הכוללת קישור לפסק הדין - הרי שבהתאם להוראת תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין האזרחי, אין בידי לקבוע על יסוד החומר שלפניי כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המערערת כדין (השוו ע"א 3072/17 מי הוד השרון נ' החברה המרכזית למשקאות קלים בע"מ (29.5.2017)).

2. עם זאת במסקנה זו אין די, וסבורה אני כי בנסיבותיו של תיק זה השאלה המשמעותית יותר בה יש להכריע היא האם יש למנות את הימים להגשת הערעור ממועד הידיעה של המערערת על פסק הדין.

           תחילה יש להתייחס בהקשר זה לשאלה מהו המועד בו נודע לבא-כוח המערערת על פסק הדין. הצדדים חלוקים בעניין זה: לטענת המשיבים נודע לבא-כוח המערערת על פסק הדין במועד הינתנו (8.3.2016). לתמיכה בטענה זו הציגו המשיבים תיעוד מאתר "נט המשפט" ממנו עולה כאמור לעיל כי עורך הדין סאמר זועבי וכן עורכת דין נוספת ממשרדו (עורכת הדין אמירה זועבי) צפו בפסק הדין באותו המועד.