המועצה המקומית שיבלי סירבה למסור מידע בנוגע להליך מכרז וחויבה בהוצאות

1.                 ביום 13.3.12 עתרה העותרת כנגד המשיבים בבקשה למסירת מידע כעולה מחוק חופש המידע התשנ"ח- 1998.

המשיבים לעתירה צוינו כממונה על ישום חוק חופש המידע  הנ"ל  והמועצה המקומית שיבלי אום אל ג'אנם.

המידע המבוקש נגע כעיקר, להליך מכרז אצל המשיבה 1 באשר לניהול והפעלת בית ספר התיכון שיבלי.

2.                 עיון מלמד כי העותרת פנתה אל המשיבים בבקשה לקבל מידע, בכתב, ביום 2.1.2012  המשיבים לא השיבו וביום 15.2.12 נשלח ע"י העותרת מכתב תזכורת שאף הוא לא נענה וביום  13.3.12 הוגשה כאמור העתירה.

משנתבקשו המשיבים  ליתן תשובה  הגיבו (משיבה 1 בלבד- המועצה)  ובפיה תשובה לאמור, החומר המבוקש הומצא לעותרת ומכאן גם בקשתה למחיקת העתירה ללא צו להוצאות כפי פרוט טעמיה.

3.                 העותרת התבקשה להגיב ובתגובתה המפורטת הסכימה למחיקת העתירה שעה שהחומר המבוקש נשוא העתירה אכן התקבל אך, מבקשת בשניים:

א. פסיקת הוצאות משמעותיות

ב. ליתן הדעת על התנהלות המשיבים.

4.                 לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני סבור כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות לאור התנהלותם עובר להגשת העתירה, זאת כפי שאפרט להלן.

הזכות לקבלת מידע מרשות ציבורית הוכרה בפסיקת בתי המשפט בישראל לפני כיובל שנים ועוגנה בחוק חופש המידע בשנת 1999.

אין חולק באשר לחשיבות הזכות למידע והיקפה הרחב הנובעים מחיוניותה לקיומו ולתפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי. (עת"מ (מרכז) 35364-04-10 גלית גרימברג, עו"ד נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו).

סעיף 7 לחוק מתווה את הנהלים להגשת בקשה לקבלת מידע ולפיו על הרשות הציבורית להודיע למבקש המידע, ללא שיהוי ולא יאוחר מ- 30 ימים מיום הגשת הבקשה, על החלטתה בבקשה וביכולתה להאריך את מועד התגובה ב-30 ימים נוספים ובלבד שתימסר הודעה על כך למבקש המידע בכתב ובאופן מנומק.

במקרה דידן, כשלו המשיבים עת התעלמו כליל מפניות העותרת והנטען בתשובת המשיבה 1 אין בו כדי להצדיק את התנהלותם וכדי מחיקת ההליך ללא פסיקת הוצאות. אי פסיקת הוצאות משמעו מתן יד ועידוד התנהלות לא נכונה ולכך איני יכול להסכים. 

בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח(4) 217 נקבעו הקריטריונים לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה, כמפורט:

האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם העותר מיצה את ההליכים מול המשיב עובר להגשת העתירה, האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התעוררה בבית המשפט.

בנסיבות שלפניי היה צידוק בהגשת העתירה, העותרת מיצתה את ההליכים עובר להגשת העתירה, לא מצאתי שיהוי בהגשת העתירה וסביר להניח כי הגשת העתירה אכן הניעה את המשיבים למסור את המידע ומכאן פסיקת ההוצאות מתבקשת.   

הסבריה של המשיבה 1 לאי מסירת המידע כנדרש, אינם מספקים ומספיקים, נוכח הוראות החוק אשר קובעות מנגנון ברור למתן החלטה בבקשה למסירת מידע, מה גם שקיימת אפשרות להאריך את מועד מסירת ההחלטה לגבי המידע המבוקש, כאמור לעיל.

הסברי המשיבה 1 לפשר העיכוב מחמת עומס ולחץ אין בהם צידוק בלשון המעטה ולא מצאתי מדוע לא ניתן ולו מענה למכתבי הפנייה של העותרת ותוך פירוט סיבת העיכוב ובקשת ארכה כקבוע בחוק. המשיבים בחרו שלא לעשות כן ובהתעלמותם מהוראות החוק הרי שלא נהגו כהלכה. אמנם יש להתחשב בזמן האיתור הנדרש אך למצער חייבות היו המשיבות להגיב לפניה ולציין פעולותיהם לאיתור החומר כפי הנטען.

5. אדגיש ואומר, עיון בחומר הנוגע לפעולות רשות ציבורית  ובוודאי בהליך מכרז חשיבות רבה לו.