המ"ש 8214-05-16 רותם נ' מדינת ישראל

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 , שעניינה בקשה להארכת מועד הגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 5.10.15 נערכה נגד המבקש הודעת הקנס שבנדון (להלן- הדו"ח) ועניינה, נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה. העבירה שבדו"ח צולמה במצלמה אלקטרונית.

בתאריך 26.10.15 נשלחה בדואר רשום הודעת תשלום קנס מקורית של שם המבקש, לכתובת המבקש. המועד האחרון שבו ניתן היה להגיש בקשה להישפט או לחילופין להסב על שם נהג אחר היה – 22.2.16.

על פי רישומי משטרת ישראל עולה כי המבקש פנה למפנ"א במשטרת ישראל ,הבקשה נדחתה עקב איחור בהגשתה.

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקש לקבל את יומו בבית המשפט, זאת מאחר כי לא הוא נהג ברכב ועשה ככל שביכולתו על מנת לאתר את הנהג בפועל ולהגיש את בקשת ההסבה במועד. מאחר והנהג בפועל שהה בחו"ל באותו הזמן, הגיש את הבקשה באיחור של שבועיים .

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי משחלפו המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה להישפט , ייראה הנאשם כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הקבוע בהודעת תשלום הקנס.

דיון והכרעה

לשון החוק:

סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי:

מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1)..

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

(ח2) לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...