המ"ש 7983-05-15

לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 29.5.15 בגין דו"ח שניתן על עבירה של כניסה לצומת שלא בכיוון החץ, בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה מיום 14.8.14 (הודעת תשלום קנס מס' 50500660688).

טענות הצדדים

לטענת המבקש, הוא קיבל לראשונה דו"ח לתשלום עם תוספת פיגורים, ולא קיבל מעולם את הדו"ח המקורי. הוא פנה למפנ"א עם אסמכתא מדואר ישראל שלא קיבל את הדו"ח המקורי. לדבריו, האחראית על תלונות הציבור בדואר ישראל, הגב' רחל גורן, מסניף רחובות, אמרה לו שאין עילה מבחינת המשטרה להאשימו באי קבלת הדואר וכי כנראה היתה בעיה של דואר ישראל או משטרת ישראל. (יצוין כי המבקש לא צירף לבקשה את תגובת האחראית על תלונות הציבור בדואר ישראל, וכן לא צירף את תגובת מפנ"א).

המבקש הוסיף וטען כי הוא בכלל לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, בוודאי שלא בכביש 443, שאליו הופנתה התנועה עקב תאונה שהיתה.

לבקשה צורפו העתק דרישה לתשלום חוב עם תוספת פיגורים, העתק מכתב המבקש למפנ"א הנושא תאריך 10.5.15 בצירוף אישור משלוח בדואר רשום והעתק תגובת המרכז לגביית קנסות מיום 26.5.15.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי השוטר עוד במועד האירוע הודיע למבקש אודות ביצוע העבירה, שכן מדובר בדו"ח שמולא תחילה כדו"ח פנימי ושוחזר לאחר מכן להודעת קנס, כך שלא ניתן לטעון כי המבקש לא קיבל הודעה בדבר ביצוע העבירה.

ב"כ המשיבה ציין כי הדו"ח שנשלח למענו של המבקש חזר בציון "לא ידוע במען" ביום 8.9.14, על אף שנשלח לכתובת שציין המבקש בבקשתו.

לתגובה צורפו העתק אישור מסירה והעתק דו"ח פנימי.

דיון והכרעה

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק סדר הדין הפלילי.

א. על המבקש להראות טעם טוב מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.

ב. האם עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:

(א)מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה: