המ"ש 7310-01-15 מזרחי נ' מדינת ישראל ואח'

לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 27.1.15.

למבקש נרשמה הודעת תשלום קנס בגין עבירה מיום 24.8.14 של הסעת ילד שטרם מלאו לו שמונה שנים כשהילד אינו רתום במושב בטיחות או מושב מגביה המתאים לגובהו ומשקלו (הודעת תשלום קנס מס' 51110420331).

במקרה דנן מדובר בדו"ח שנרשם במקום ביצוע העבירה ונמסר ביד למבקש.

המבקש טען, כי ביקש להישפט, אך לא קיבלו את בקשתו היות ושלח אותה בדואר רגיל ולא בדואר רשום. לטענתו, לא ידע שהוא צריך לשלוח הבקשה בדואר רשום, וכעת נוספו לקנס פיגורים.

לבקשה צורפו מסמך הנחזה כתצהיר המבקש (בגוף התצהיר לא ניתנה כל הצהרה והיא אף אינה בבחינת תצהיר המפנה לבקשה), העתק הודעת תשלום הקנס והעתק דרישה לתשלום חוב בתוספת פיגורים.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה אשר התנגדה לה וציינה, כי המבקש לא צירף לבקשתו כל אסמכתא לכך שבקשה להישפט הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק ובהתאם לנדרש, משכך אין לו אלא להלין על עצמו.