המ"ש 7310-01-15 מזרחי נ' מדינת ישראל ואח'

רקע

ביום 22.3.15 הגיש המבקש לביהמ"ש בקשה שכותרתה "ביטול דו"ח קנס, ושיפוט שלא בפני. להלן: ערעור לביטול גזר דין!!!".

אציין כבר עתה כי התייחסתי לבקשה זו כבקשה לעיון חוזר בבקשה להארכת מועד להישפט שהגיש המבקש.

למבקש נרשמה הודעת תשלום קנס בגין עבירה מיום 24.8.14 של הסעת ילד שטרם מלאו לו שמונה שנים כשהילד אינו רתום במושב בטיחות או מושב מגביה המתאים לגובהו ומשקלו (הודעת תשלום קנס מס' 51110420331).

במקרה דנן מדובר בדו"ח שנרשם במקום ביצוע העבירה ונמסר ביד למבקש.

ביום 27.1.15 הגיש המבקש לראשונה בקשה להארכת מועד להישפט, בה נטען כי ביקש להישפט, אך לא קיבלו את בקשתו היות ושלח אותה בדואר רגיל ולא בדואר רשום. לדבריו, הוא לא ידע שעליו לשלוח את הבקשה בדואר רשום, וכתוצאה מכך נוספו לקנס פיגורים.

בהחלטה מיום 19.2.15 דחיתי את בקשתו של המבקש, מן הטעם כי לא מילא אחר ההנחיות לשליחת הבקשה להישפט בדואר רשום כנדרש ואף לא צירף לבקשתו צילום ספח הבקשה להישפט שנשלח על ידו. כמו כן, בבקשתו של המבקש לא היה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין.

טענות הצדדים

בבקשה שבפני טוען המבקש כי ברצונו לערער על שלא שלחו לו זימון לבית המשפט על מנת שיוכל לטעון את טענותיו בפני בית המשפט בטרם תתקבל החלטה בעניינו.

בבקשתו מעלה המבקש טענה חדשה, לפיה הילד היה חגור. לדבריו, השוטר חיפש כל העת על מה לקנוס אותו, כשבתחילה חשב שיש לו טלפון נייד ואחר כך שאל אותו אם הוא חגור ואחר כך שאל אם הילדים ברכב חגורים, וכשהחליט שהם לא חגורים התחיל לרשום קנס, כשהוא כלל לא בדק את גילו של הילד שהיה בן 7.5 ולא בדק שהוא ילד יחסית גבוה.

המבקש הוסיף כי בכל דבר דואר ששלח התייעץ עם מוקדן מודיעין במשטרה, ולכאורה הטעו אותו ולכן צבר פיגורים.

לדברי המבקש, הוא לא נמנע מהגשת בקשה להישפט, אלא ביקש במכתב ממשטרת ישראל לעשות בירור האם ניתן להמיר את הדו"ח באזהרה, ולטענתו לפי הכללים לא ניתן לעשות זאת יחד עם פנייה לבית המשפט כמופיע בגב הדו"ח.

המבקש ציין כי הוא נוהג כהלכה ולא עובר על החוק ומעולם לא התעסק בביטולי דו"חות.

באשר לתגובתו בעת רישום הדו"ח כי לילד היה חם, הוא אמר זאת בנסיבות בהן השוטר נתן לו להמתין במשך חמש דקות לפני שהגיע לרכב בשעת צהריים חמה וביקש לדומם מנוע ברמקול, וזאת לפני שידע על מה הוא נותן את הקנס.