המ"ש 7299-10-14 זבידה נ' מדינת ישראל ואח'

מבוא

לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, שהגישו המבקשות לביהמ"ש ביום 30.10.14 בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מיום 22.9.13 (הודעת תשלום קנס מס'  50500608307).

מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום על שם המבקשת 2, אמה של המבקשת 1.

טיעוני הצדדים

טיעוני המבקשות:

1. הודעת תשלום הקנס ותוספת פיגורים התקבלה בדואר רגיל אצל המבקשות ביום 8.5.14, וכל הודעה קודמת לא התקבלה כלל.

2. במועד ביצוע העבירה נהגה ברכב המבקשת 1 (להלן: "הנהגת"), ועל כן מבקשות הסבת הדו"ח אליה. לנהגת רישיון נהיגה 12 שנים ומעולם לא ביצעה עבירת תנועה כלשהי.

3. ביום 22.5.14 פנתה הנהגת למפנ"א בבקשה להמרת תשלום הקנס באזהרה, וביום 8.7.14 התקבל מכתב הנושא תאריך 2.7.14 ובו טענותיה של הנהגת נדחו, וזאת לאחר בירור שהתקיים עם רשות הדואר, לפיו "הדואר הוחזר מהסיבה לא נדרש".

4. הסיבה לאי דרישת דבר הדואר היא לא אחרת מזו שהודעה על דבר הדואר מעולם לא התקבלה אצל הנהגת, ומצב דברים כזה אינו ניתן להוכחה על ידה.

   המבקשות ציינו את אי הסדר בדברי הדואר המחולקים בתאי הדואר השונים של השכונה.

5. בפנייה לדואר המרכזי בכרמיאל לצורך בירור, הושב לנהגת ע"י נציג הסניף כי זו בעיה שעליה לפתור בעצמה.