המ"ש 7294-04-15 - פסקדין

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי(נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 , שעניינה בקשה להארכת המועד להישפט.

עובדות המקרה

ביום 01.06.14 נערכה ונמסרה למבקש ביד , הודעת תשלום קנס בסך 500 ₪, שמספרה- 22110357492, שעניינה אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה. עבירה על תקנה67(א) לתקנות התעבורה. בתאריך30.06.14 פנה המבקש "למרכז פניות נהגים ארצי" במשטרת ישראל בבקשה לביטול הדו"ח בטענה של" לא ביצעתי את העבירה ". ובתאריך 04.08.14 נשלח מכתב תשובה לפנייתו ובו נכתב כי פנייתו נדחתה.

במכתב הדחייה נכתב בסעיף 5' כי המבקש יוכל באם ירצה להישפט על העבירה, אם ימלא בתוך שלושים יום, את הספח בבקשה להישפט שתצורף להודעת התשלום ותוספת הפיגור, שתישלח אליו בהמשך.

לטענת המבקש לאחר שחלף חודש וחצי מקבלת מכתב הדחייה, עת לא קיבל את ההודעה כאמור, שלח לדבריו בקשה להישפט ביום 10.10.14.

בתאריך 04.1.15 קיבל מאת "רשות האכיפה והגבייה" דרישה לתשלום חוב, הכולל תוספת פיגורים של 250 ₪ .

בתאריך 04.02.15 שלח מכתב ובו בקשה מחודשת להישפט, אך פנייתו נדחתה מן הטעם שהזמן להגשת בקשה להישפט חלף.

טיעוני הצדדים

היום עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט ,לעצור את ההליכים נגדו.

המשיבה מתנגדת לבקשה מן הטעם כי המבקש פנה באיחור בבקשה להישפט, ובחר במעשה או במחדל שלא לממש את זכותו לניתוב הבירור להליך המשפטי, לכן לא ייחשב כמי שלא זכה ליומו בבית המשפט.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.