המ"ש 7063-08-13 טאהא נ' מדינת ישראל

הבקשה שבפני מתייחסת לשורה של 22 דו"חות אשר נרשמו לחובתו של המבקש (סעיף 3 לבקשה). לטענתו של המבקש, הדו"חות האמורים לא נמסרו לו, הוא לא ידע על קיומם (סעיף 5 לבקשה), ועל כן קמה לו הזכות לבקש להאריך לו (באופן פורמאלי) את המועד להישפט בגינם, ולברר את טענותיו לגופו של עניין.

לשיטתה של המשיבה הדו"חות האמורים הומצאו למבקש כדין, באמצעות רשות הדואר, לא הגיש בקשה להישפט בגינם. משכך הם פני הדברים סבורה המשיבה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

המשיבה הגישה לבית המשפט את אישורי המסירה, של רשות הדואר, בכל הנוגע למסירת הדו"חות למבקש. הדו"חות נשלחו, על פי אישורי מסירה אלה, על פי שמו של המבקש (מוניר טאהא), ללא ציון מספר תעודת זהות שלו או פרטים מזהים אחרים (דוגמת מספר תא-דואר), לכתובתו - כפר מנדא.

כל אישורי המסירה הוחזרו, תוך ציון העובדה כי דברי הדואר לא נדרשו למעט אישור מסירה אחד אשר לא היה בידי התביעה.

טענתו של המבקש הינה כי בכפר מגוריו, כפר מנדא, קיימת בעיה בחלוקת דברי דואר. לדבריו מעולם לא קיבל הודעה כי הגיעו אליו דרישות התשלום, ועל כן מעולם לא "דרש" אותם, שכן לא היה יכול לדרוש דבר שלא ניתנה לו הודעה על קיומו.

המבקש הציג (נ/1) מכתב של מזכיר המועצה המקומית בכפר מנדא, מר עלי זידאן, המציין כי הבעיה של חלוקת דואר בישוב היא בעיה "עתיקת יומין", וכי רק לאחרונה (המכתב נושא תאריך 9.12.13) הותקנו תיבות דואר במספר העונה למספר התושבים, אך עדיין לא באה על פתרונה בעיית חלוקת הדואר ביישוב.