המ"ש 5895-10-14 גואטה נ' מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").

מבוא

1. המבקש עותר להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי הוא כופר באשמה וטוען כי לא קיבל את הודעת הקנס אלא רק את הדרישה לתשלום הקנס בתוספת פיגורים. לפיכך, נבצר ממנו להגיש בקשה להישפט במועד.

2. אין מחלוקת כי העבירה נשוא הודעת הקנס בוצעה על ידי רכב השייך לחברת השכרה ואשר הוסב על שמו של המבקש נוכח בקשתה של חברת ההשכרה, מיום 14.11.13, לעשות כן.

3. המבקש טוען כי הוא לא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה שכן הרכב הושכר למבקש ולשני נהגים נוספים הרשומים בחוזה ההשכרה. משכך, לטענת המבקש, לא היה מקום להסב את הדו"ח על שמו.

4. יצוין, כי המבקש פירט את שמות הנהגים והמשיבה בתגובתה איששה טענה זו וציינה כי אכן מצוינים שני השמות הנוספים בחוזה השכירות בין חברת ההשכרה לבין המבקש. אף על פי כן, התנגדה המשיבה לבקשה בשל האיחור בהגשתה.

   דיון והכרעה

5. בהתאם לסעיף 229(א) לחסד"פ מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס ישלם את הקנס הנקוב בהודעה בתוך 90 ימים. זאת זולת אם הוא הגיש לתובע, תוך 30 ימים, בקשה לביטול או שהודיע תוך 90 ימים, בדרך שקבועה בתקנות, שברצונו להישפט.

6. משחלפו המועדים שנקבעו והנאשם לא פעל על פי האמור בסעיף 229 לחסד"פ, רשאי הוא לבקש מבית המשפט, אף בחלוף מועדים אלה, להישפט בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ.

7. על המבקש להאריך את המועד להישפט לנמק את אי הודעתו במועד על בקשתו להישפט או להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין. טעמים אלה אינה מצטברים (ראה: ע"פ (י-ם) 40395/07 יאיר גרין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.08.07).