המ"ש 5082-11-15 כהן נ' מדינת ישראל ואח'

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות המשיבה החלטתי להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להישפט, מסיבות כדלקמן:

1. הבקשה להישפט הוגשה באיחור שלא במסגרת 90 ימים מיום המצאת ההודעה לתשלום קנס. הבקשה להישפט הוגשה ביום 26.8.15 ואילו מועד ביצוע העבירה היה ביום 24.4.15.

2. אכן, העתק ההודעה לתשלום קנס שצורף לבקשה אינו קריא, אך לפי ההודעה שצורפה לתגובת המשיבה ניתן לראות בבירור כי מועד ביצוע העבירה הינו, 24.4.15.

3. יתר על כן, מדובר בהודעה שנמסרה לידי המבקש כך שמועד ביצוע העבירה היה ידוע לו.

3. המבקש בחר להגיש בקשה לביטול ההודעה. לפי סעיף 229(א)(1) לחסד"פ יש להגיש בקשה כאמור בתוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה ואילו המבקש הגיש את הבקשה רק ביום 29.6.15, דהיינו, בחלוף התקופה של 30 יום. מכאן, שבקשתו הראשונה של המבקש לביטול הודעת תשלום הקנס הוגשה באיחור.

4. בתגובת המשטרה מיום 19.7.15 נמסר למבקש כי בקשתו הועברה לגורם המוסמך ותיענה. רק בתגובה מיום 16.8.15 נמסר למבקש כי בקשתו לא נדונה משום שהוגשה באיחור.

5. בנסיבות אלה, הגם שפניותיו של המבקש נעשו שלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק, מוכיחות פניותיו כי הוא לא שקט על שמריו והעלה טענותיו כנגד ההודעה לתשלום קנס שנמסרה לו. הנאשם אמנם הגיש באיחור את הבקשה לביטול הודעת תשלום הקנס, אך יחד עם זאת, פנייתו הייתה בתוך המועד של 90 ימים הנדרש להגשת בקשה להישפט. כמו כן, לפי סעיף 229(א)(2), מי שהגיש בקשה לביטול אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט אלא בתוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בעניין הביטול. ההודעה על דחיית הבקשה נמסרה ביום 16.8.15 וכבר ביום 26.8.15 הגיש המבקש את הבקשה להישפט. התרשמתי כי המבקש לא הזניח את הטיפול בהודעה לתשלום הקנס שנמסרה לידיו ועל כן יש לתת לו את יומו בבית המשפט.

6. לפיכך אני מאריכה את המועד להישפט. המשיבה רשאית להגיש כתב אישום בתנאים ובמועדים שנקבעו לצורך כך.