המ"ש 3950-04-17 הולצמן נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

המבקש עבר עבירת תנועה ברכב הרשום ע"ש אמה של רעייתו ( להלן: החמות). הודעת הקנס נשלחה אל החמות, בעלת הרכב, ששילמה את הקנס.

המבקש עותר להאריך לו את המועד לבקש להישפט על מנת להסב את הודעת הקנס על שמו שכן לטענתו הוא – ולא החמות - עבר את העבירה. הוא טוען כי לא היה מודע לכך שהחמות קיבלה את הודעת הקנס ושילמה את הקנס. הוא מצטט מהחלטת בימ"ש המחוזי בבאר שבע בע"פ 6560/09 (ב"ש) גז נ' מדינת ישראל ( להלן: עניין רוני גז) וטוען כי על פי האמור באותה החלטה יש ללמוד גם לענייננו ולהיעתר לבקשה.

המשיבה טוענת כי הודעת הקנס נדרשה והקנס שולם כך שהרשעתה חלוטה.

דיון והכרעה

נראה לי כי המבקש גילה פנים שלא כהלכה באמור בעניין רוני גז. בעניין רוני גז מבחין בית המשפט בין שני מצבים: המצב הראשון בו מי שקיבל את הודעת הקנס הוא זה ששילם את הקנס. במצב כזה גורס בית המשפט כי הדרך היחידה העומדת בפני אדם כזה היא פנייה לתובע לצורך ביטול הרשעתו. המצב השני, בו אדם אחר – ולא מי שקיבל את הודעת הקנס – הוא המשלם את הקנס, ללא ידיעת או הסכמת מקבל הודעת הקנס. מי שמורשע בדין עקב התשלום הוא מי שקיבל את הודעת הקנס. במצב זה גורס בית המשפט המחוזי כי תשלום הקנס על ידי אדם אחר מזה שצוין בהודעת הקנס, ללא ידיעתו והסכמתו של האדם שצוין בהודעת הקנס, עשוי להצדיק מתן אורכה להישפט למקבל הודעת הקנס.

מן הבקשה עולה שהודעת תשלום הקנס נרשמה על שם החמות – בעלת הרכב – והיא גם זו ששילמה את הקנס. הסיטואציה של תשלום קנס שלא בידיעת המבקש או בהסכמתו אינה רלוונטית שכן מי שהואשמה בעבירה ומי שהורשעה בביצוע, בעקבות תשלום הקנס, הייתה החמות. על פי האמור בעניין רוני גז, המוצא ממצב זה אינה באמצעות הגשת בקשה זו אלא באמצעות פנייה לתובע לצורך ביטול ההרשעה.

לאור האמור הבקשה נדחית.