המ"ש 322-07-14 מחאג'נה נ' מדינת ישראל - פסקדין

בבקשתו טען המבקש כי אינו זוכר שקיבל הדוח לידיו או שסירב לחתום עליו ואם עשה כן הרי שככל הנראה היה שיכור ועל כך הורשע בגין אותו ארוע בתיק נפרד.

בהתאם לסעיפים 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב –1982 וסעיף 229(ה) לחוק, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין במקרה שבקשתו תידחה.

בענייננו, המבקש לא נתן טעם של ממש מדוע הבקשה להארכת המועד להישפט הוגשה על ידו באיחור. בנוסף, מאחר ולאור הרשום בדוח הרי שהוא נמסר לידי המבקש, יש להניח כי נמסר לידיו ביחד עם הדוח בעניין השכרות לגביו טוען המבקש כי נשפט והורשע ומכאן שלא מצאתי טעם של ממש להגשת הבקשה באיחור.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה, לא מצאתי כל טעם לאי הגשתה של הבקשה להישפט ע"י המבקש שבפני במועד.

גם לא הובאו כל "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).

מנימוקי הבקשה לא עולה כי ייגרם למבקש עיוות דין בשל דחיית הבקשה שכן הטעם להגשת הבקשה להישפט הוא כי ניתן היה לצרף את הדוח לתיק העיקרי, תיק השכרות, ואין זה ראוי, לדברי ב"כ המבקש, כי בגין ארוע אחד יוגשו שלושה כתבי אישום שונים.

אמנם אני מסכימה עם המבקש לעניין ריבוי כתבי האישום אולם בנסיבות מקרה זה ראוי לציין כי הדוח העיקרי- נהיגה בשכרות - העבירה היא מסוג "הזמנה לדין" והבקשה שבפני עניינה נופלת בגדר עבירת קנס ומכאן שבנסיבות אלה איני רואה כי ייגרם עיוות דין למבקש עם דחיית הבקשה.

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.