המ"ש 3206-01-16 יאסין נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין שמונה דוחות תנועה מהתקופה שבין חודש דצמבר 2014 וחודש מאי 2015.

כל הדוחות הופקו בידי אותה מצלמת מהירות. שלושת הראשונים ברכב אחד וחמשת המאוחרים יותר ברכב אחר. המבקש טען כי מי שעשה שימוש בכלי הרכב הרשומים על שמו הוא אחיינו, מר עבדלנסאר יאסין. המבקש הוסיף וטען כי לא ידע על הדוחות עד קבלת הודעה בדבר ציברת פיגורים בסמוך להגשת הבקשה.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי כל הדוחות נשלחו לכתבותו של המבקש. אין חולק כי מדובר בכתובת לא מלאה שנשלחו לישוב בו הוא מתגורר. המשיבה לא יכולה הייתה להציג אישור מסירה מעבר לאישור המשלוח. עוד מתברר מאישור הדואר כי לגבי חלק ניכר מהמצאות מסרה המשיבה מס' ברקוד שגוי, כך שבוודאי לא ניתן לראות את המשלוח כממלא אחר חזקת המסירה.

מתגובת מרכז הגבייה עולה כי אף שם לא התקבלו אישורי מסירה למבקש, וכך גם מתגובת רשות הרשיוי ששלחה למבקש הודעה בדבר צבירת ניקוד.

ביום 20.7 התייצב בפניי מר עבדלנסאר יאסין אשר שב והצהיר כי הוא שנהג ברכב במועדים הרלוונטיים וביצע את העבירות. מר יאסין הצהיר כי הוא מודע לאפשרות שיוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות נוספות מעבר לקנס על פי ברירת המשפט.

טענתו של הנהג לא נסתרה בידי המשיבה.

עוד אציין כי בניגוד למקרים אחרים, יש הגיון בטענה כי כל העבירות בוצעו בידי אותו נהג וזאת לאור מקום ביצוע העבירה הזהה, המתיישב עם הטענה בדבר נסיעה קבועה ממקום מגוריו של הנהג למקום עבודתו.

בנסיבות אלה, כאשר הטענות שהעלה המבקש לא נסתרו, וכאשר הנהג מקבל אחריות מלאה שעלולה להביא לסנקציה משמעותית נגדו, בין בידי רשות הרישוי ובין בהגשת כתב אישום חמור יותר, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה להארכת המועד.

עם זאת, סבורני כי יש מקום לחיוב המבקש בהוצאות.