המ"ש 2560-03-15 אבו ריא נ' מדינת ישראל - פסקדין

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין חמישה דוחות תנועה מחודש נובמבר 2013. המדובר בדוחות מצלמה בגין עבירה של מהירות שמעל למותר. המבקש טען כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, אלא אביו, וכי לא ידע על הדוחות "עד לאחרונה" עת שפנה למשרד הרישוי לחידוש רשיונו.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי כל הדוחות הומצאו כדין לכתובתו הנכונה הרשומה של המבקש ואין הצדקה להגשת הבקשה באיחור.

בהחלטה מיום 6.4 ביקשתי לקבל פרטים מרשות הרישוי ומרכז הגבייה אודות ההליכים הרלוונטיים לדוחות אלה, ולאחר שהתקבלו הפרטים ושקלית את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, צודקת המשיבה והמבקש לא סתר את חזקת המסירה. הדוחות נשלחו לכתובתו הרשומה של המבקש ואם לא דאג המבקש לעדכון כתובת מלאה לרבות מס' ת.ד., כפי שעושים אזרחים רבים אחרים, אין לו להלין אלא על עצמו.

יתרה מכך, מהודעות מרכז הגבייה עולה כי למבקש נשלחו מכתבי התראה שנמסרו ליעדם בחודש אוגוסט 2014, ננקטו נגדו הליכים, לרבות הליכי עיקול רכב, והוא אף שילם חלק מהחוב בחודש אוקטובר 2014 והגיע בחודש דצמבר 2014 להסכם לפריסת יתרת החוב והכל בטרם הגשת הבקשה.

הכיצד זה יכול המבקש לטעון כי נודע לו על הדוחות רק ערב הגשת הבקשה?

זאת ועוד, מתברר כי למבקש נשלחו הודעות רבות גם בידי רשות הרישוי, החל בחודש יולי 2014, ובהן הזמנה לקורס נהיגה מונעת עקב צבירת ניקוד והודעה לפסילת רשיונו. גם עובדה זו סותרת לכאורה טענתו כי נודע לו על קבלת הדוחות רק לקראת הגשת הבקשה.

מהמקובץ עולה כי למבקש נשלחו הודעות רבות הדואר רשום. חמשת הדוחות בידי המשטרה, הודעות מרכז הגבייה, הודעות על הטלת עיקולים והודעות רשות הרישוי, המדובר בכעשר הודעות שונות, אשר לטענתו כולן לא הגיעו לידיו. המדובר בטענה שדומה כי יש לדחותה אף בהתעלם מהעובדה כי המבקש יצר קשר עם מרכז הגבייה, ושילם חלק מהחוב.

לכאורה, היה מקום לדחות את הבקשה גם בגין העובדה שהמבקש שילם את החוב, גם אם בהליכי גבייה, וזאת מכוח הוראת החוק לפיה תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה, ויש לראותו כמי שנגזר דינו והוא נשא את עונשו כהוראת סעיף 229 (ח') לחסד"פ.