המ"ש 22651-02-16 דמיטרי כוגן נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מספר 49098 תיק מספר 100589.

1. על המבקש הוטל קנס מנהלי קצוב בסך 30,000 ₪ בגין העסקת 6 עובדות זרות, בניגוד לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991. בהתאם להודעה על הטלת הקנס, אשר צורפה לבקשה (להלן – הודעת הקנס), העבירה בוצעה ביום 11.8.2013.

   התאריך אותו נושאת הודעת הקנס הינו 25.6.15.

   המבקש טוען כי קיבל את ההודעה בחודש יוני 2015 (סעיף 1 לבקשה) ולפני כן לא ידע על הקנס.

2. הבקשה דנן, להארכת המועד להגשת בקשה להישפט הוגשה לבית הדין ביום 10.2.2016. הנימוק היחיד שנמסר בבקשה הינו כדלקמן:

   "כמו כן, יטען המבקש, כי אי מתן הארכה כמבוקש, תפגע בזכותו המהותית להישפט ולקבל את יומו בבית הדין".

3. המשיבה הגיבה לבקשה כך:

   המבקש מאשר כי הודעת הקנס התקבלה אצלו בחודש יוני 2015. על פי רישומי המשיבה, מועד המצאת ההודעה למשיב הינו 2.7.15.

   על פי הדין המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 30 ימים ממועד קבלת הודעת הקנס, דהיינו 2.8.15. בפועל לא הוגשה בקשה להישפט, אלא רק בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, וזאת למעלה מ-6 חודשים לאחר המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה להישפט.

   את המועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מנהלי ניתן להאריך מחמת סיבות שלא היו תלויות במבקש אשר מנעו ממנו הגשת הבקשה במועד או מנימוקים מיוחדים אחרים, כאשר במקרה הנדון לא נמסרו כלל נימוקים העומדים בדרישות אלו.

4. ביום 24.5.16 התקיים דיון במעמד הצדדים ובו בעיקרם של דברים חזרו הצדדים על טענותיהם, לאחר שניסו להגיע להסכמות ולא הצליחו בכך.

   הכרעה

5. סעיף 13 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 קובע כך:

   "(א) הודיע אדם שברצונו להישפט על העבירה לפי סעיף 8(ג) או לפי סעיף 9(ב)(3), או שרואים אותו לפי סעיף 9(ב)(2) כאילו הודיע כאמור, יגיש עליו תובע כתב אישום, זולת אם ראה שלא לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיירשמו.