המ"ש 21757-12-15

1. מונחת לפניי בקשת המבקשת, ארז מ. מסעדנים בע"מ, להארכת מועד להגיש בקשה להישפט בגין שני קנסות מנהליים שהוטלו עליה בראשית חודש 9/2015. זאת לאחר שהודיעה בכתב כי ברצונה להישפט על העבירות כאמור בסעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: החוק), ונענתה במכתבו של רכז בכיר, מר ניסים אפריגן מיום 3.12.2015, כי המועד לכך חלף.

2. הרקע להטלת הקנסות והעבירות בגינן הוטלו לא הובררו בבקשה או בתגובת המדינה. אשר לבקשה לגופה טוענת המבקשת, על פי האמור בתצהיר בעליה מר ארז מרדר, כי הודעות הקנס הומצאו לה, למיטב זכרונו של מר מרדר, במהלך השבוע הראשון של חודש 11/2015. או אז פנה מר מרדר מיד למשרד המשיבה בירושלים בניסיון לברר פרטים נוספים על הקנס ונענה על ידי נציגה במקום שאף רשמה את פרטיו, כי יחזרו אליו אך הדבר לא קרה. אשר על כן פנה בסוף חודש 11/15 אל בא כוחו בבקשה לעצה. בא כוחו הבהיר לו כי את הבקשה להישפט היה עליו להגיש למשרדים בתל אביב כפי שנכתב על גבי הודעות הקנס. אשר על כן ביקש מר מרדר מבא כוחו כי יעשה כן לאלתר ובא כוחו אכן הגיש את הבקשה להישפט באגף האכיפה למעסיקים ביום 3.12.2015.

3. המדינה מצדה, בתגובה קצרת מילין שאינה נתמכת בדבר, טוענת כי יש בידה אישור מסירה ממנו עולה כי הקנס נמסר למבקש ביום 20.10.2015. כן נטען כי קיימת אצלה בקשת המבקש להישפט שהוגשה ביום 22.11.2015. לנוכח האיחור ה"מזערי", כך בלשון המדינה, בהגשת הבקשה להישפט היא מותירה אותה לשיקול דעת בית הדין.

4. כידוע, מהמועד בו הומצאה לנקנס הודעת הקנס וככל שהוא חולק עליה, עומדות בפניו מספר אפשרויות, ובהן האפשרות להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה, תוך פרק זמן מוגדר של 30 יום מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 8(ג) לחוק).

בפסיקת בתי המשפט, ובכלל זה בית הדין הארצי לעבודה, הודגשה חשיבות ההקפדה על המועדים הנקובים בחוק לצורך הגשמת תכליתו ומטרתו לקיים הליך פשוט, מהיר ויעיל. מאידך, נפסק כי לא ניתן להתעלם מכך שלוח הזמנים אינו חזות הכול, ולכן קובע החוק גם מנגנון המאפשר הארכה של המועדים (ראו למשל: ע"פ (ארצי) 52388-05-10 רומירון בע"מ – מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (13.11.2011) (להלן: עניין רומירון).

בכל הנוגע לאפשרות להאריך את המועד להגשת הודעה בדבר הרצון להישפט קובע סעיף 13(ב) לחוק כך:

"בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור כל עוד התקיימו התנאים האמורים בסעיף 8א(ו), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 8א(ו) שאליו מפנה סעיף 13(ב) מאפשר לדון בהודעה שהוגשה לאחר חלוף המועד "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

על פי האמור בעניין רומירון בבוא בית הדין לדון בבקשה להארכת מועד להישפט עליו להידרש לשתי שאלות נפרדות: השאלה הראשונה והיא מהי "המצאה" כדין, אשר תתחיל את "מרוץ 30 הימים" העומדים לנקנס לצורך הגשת בקשה להישפט. השאלה השנייה הינה השיקולים שיש לשקול, והאיזונים שיש לערוך, במסגרת דיון בבקשה להארכת מועד.

משהנחנו עיקרים אלה נפנה לענייננו.

5. אשר לעניין ההמצאה – בהינתן כי תגובת המדינה לא נתמכה בדבר ובכלל זה באישור המסירה שטענה כי מצוי בידה ולפיו הודעת הקנס הומצאה למבקשת כבר ביום 20.10.2015, הרי שלא נסתרה טענת המבקשת כי אין אלה פני הדברים וכי הודעת הקנס נמסרה לה רק בראשית חודש 11/2015. מנגד הציגה המבקשת את הבקשה להישפט שהגישה ושעל פי האמור בה מולאה על ידה כבר ביום 21.11.2015 (ולא ביום 22.11.2015 כטענת המדינה), ושהמדינה מאשרת כי הוגשה. בנסיבות אלה דעתי היא שהמבקשת לא איחרה בהגשת בקשתה להישפט ועל כן זכאית היא כי בקשתה תתקבל אף בלא צורך לעבור משוכות נוספות כלשהן מכוח סעיף 13(ב) לחוק.

6. אולם גם אם אניח כי אין אלה פני הדברים, כעמדת המדינה, הרי שדין הבקשה להתקבל ואבאר.

בעניין רומירון נפסק כי אמת המידה לצורך היענות לבקשה להארכת מועד להישפט הינה "טעם מוצדק או סביר" ובכלל זה יש לשקול גם את מידת האיחור בהגשת הבקשה. כן הודגש כי גם עם שוכנע בית הדין כי המבקשת לא הצביעה על סיבה שבעטיה נבצר ממנה להגיש את ההודעה על רצונה להישפט במועד, וזהו מצב הדברים בענייננו, נותרה לו סמכות להאריך את המועד "מנימוקים מיוחדים אחרים...".

הנה כי כן, בשים לב לאיחור הקצר, ככל שהיה, בהגשת הבקשה להישפט, בעמדת המדינה ובכך שאל מול האינטרס הציבורי במנגנון אכיפה פשוט, יעיל ומהיר, אשר נועד להגן על הערכים שבבסיס החוק עומדות זכויות משמעותיות דוגמת זכות הקניין, זכות הגישה לערכאות, זכותו של הנקנס לשם טוב וזכותו להליך הוגן בפני הרשות יש להאריך את המועד להגשת ההודעה עד למועד הגשתה בפועל.

7. סוף דבר – על יסוד כל האמור הבקשה מתקבלת והריני קובעת כי המבקשת לא איחרה בהגשת בקשתה להישפט בגין הקנסות שהולטו עליה ביום 2.9.2015. אשר על כן תוכל המדינה להגיש כנגדה כתב אישום, בכפוף לכל דין.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ז, (06 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.