המ"ש
בית משפט השלום עכו לתעבורה
|
11558-05-16
14/07/2016
|
בפני השופט:
אבישי קאופמן
|
| - נגד - |
מבקשים:
שורוק עווד
|
משיבים:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
המבקשת עתרה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 9.11.13. המבקשת טענה כי אינה מתגוררת עם הוריה בכפר שיח דנון, לפיכך לא קיבלה את הדוח ולא ידעה עליו עד שפנתה לרשות הרישוי לחידוש רשיונה. לגופו של עניין טענה המבקשת כי מי שנהג ברכב במועד הרלוונטי הוא דודה מר עלי עווד.
לאחר שהתברר, מתגובת המשיבה, כי הקנס שבצד הדוח שולם זה מכבר, טענה המבקשת כי מאחר וכאמור אינה מתגוררת עם הוריה לא ידעה על הדוח, ולא ידעה על תשלומו על ידם.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.
טענות המבקשת זהות למעשה לטענתה של המבקשת בעניין כוכבי, שם נקבעה ההלכה בידי בית המשפט העליון בעניין דוח אשר שולם. כפי שקבע בית המשפט המחוזי באותו עניין בע"פ 40584/07:
"הדעת וההיגיון מחייבים שהיא יכולה לדעת על הדו"חות שנתקבלו בבית הוריה ושולמו על ידי אחיה. לפיכך אין היא יכולה להישמע בטענה שלא יכלה לדעת על הדו"חות ועל העבירות שביצע אחיה ועל תשלום הקנסות על ידי אחיה."
קביעה זו אושרה בידי בית המשפט העליון ברע"פ 2096/07, אשר הוסיף:
"מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה – וזוהי גם חובתו על-פי חוק – כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו."
כך בדיוק גם במקרה דנן, המבקשת לא עידכנה את כתובתה, למרות שעזבה את בית הוריה בשיח דנון והיא מתגוררת כיום במזרעה. יותר מכך, לאחר שהדוח התקבל בבית הוריה לא טרחה המבקשת לדאוג שיומצא לידיה, כך שאינה יכולה לטעון שלא הייתה יכולה לדעת על ההליך ועל תשלום הקנס. הרשויות פעלו כנדרש והמציאו את הדוח לכתבות הידועה של המבקשת, אולם היא זו שהתרשלה ולא דאגה כי יועבר לטיפולה.
בנסיבות אלה נדחו בקשות רבות מספר, החל בעניינה של הגב' כוכבי הנ"ל שכן כפי שכבר נקבע שוב ושוב משמעות תשלום הדוח היא כי המבקש הודה בעבירה שבדוח, הורשע על פי הודאתו, נידון לעונש של קנס, ובעצם התשלום אף קיים את פסק הדין. מכאן שמדובר בפסק דין חלוט שאין לבית המשפט סמכות לבטלו - רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל ורע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל.
הארכת מודע לאחר תשלום אפשרית רק מקום שאדם לא ידע ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו, ולא זה המקרה שבפניי מקום שהסיבה לחוסר מודעות המבקשת (אם אקבל טענתה כי אכן כך הדבר), הוא במחדל שלה עצמה.