חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

המ"ש 1080-02-16 זוהר נ' מדינת ישראל ואח'

: | גרסת הדפסה
המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה
1080-02-16
1.3.2016
בפני השופטת:
רות וקסמן

- נגד -
המבקשת :
רחל זוהר
 המשיבה :
מדינת ישראל
החלטה

לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"), שהגישה המבקשת לביהמ"ש ביום 3.2.16 שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהינה ברירת משפט.

עסקינן בדו"ח בגין עבירת מהירות, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, שבוצעה ביום 17.10.14 בשעה 11:38 (הודעת תשלום קנס מס' 90503681885).

המבקשת לא הגישה בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילמה את הקנס.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המבקשת, המבקשת מכחישה את ביצוע העבירה, ולאחר בדיקה שנעשתה, התברר לה כי במועד ביצוע העבירה, הרכב היה בשימוש בעלה, מר בצלאל זוהר ת.ז 004291332 (להלן: "הנהג") והוא מודה בביצוע העבירה ומסכים להמיר אותה על שמו. לפיכך, ביום 19.5.15 שלחה המבקשת למטה הארצי בקשה להסבת העבירה על שם הנהג בפועל. ביום 17.6.15, דחה המטה הארצי את הבקשה כי הוגשה באיחור, וכתוצאה מכך, העבירה נרשמה לחובת המבקשת. לטענת המבקשת, היא לא ידעה שבקשה להסבת עבירה על שם אחר צריך להגיש תוך 90 ימים מיום קבלת הדו"ח ובתום לב היא שלחה את הבקשה באיחור. לטענת ב"כ המבקשת, בנסיבות העניין השיהוי בהגשת הבקשה להישפט לא היה בשליטת המבקשת.

כמו כן, ציין ב"כ המבקש כי כתוצאה מהרשעת המבקשת בעבירה דנן, הוטלה עליה התליית רישיון נהיגה ממשרד הרישוי והיא חייבת לעבור קורס בנהיגה נכונה (אמצעי תיקון). המבקשת הינה אישה מבוגרת וקשה לה לעבור את הקורס הנ"ל, בהתחשב בעובדה שהיא לא ביצעה את העבירה נשוא התיק.

לבקשה צורפו תצהירי המבקשת והנהג, העתק בקשה להסבת דו"ח שנשלחה למפנ"א ביום 19.5.15 והעתק תשובת מפנ"א מיום 17.6.15, העתק הודעה על התליית רישיון נהיגה מיום 4.1.16 והעתק הודעת תשלום הקנס.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבה אשר התנגדה לה מן הטעם כי המבקש לא פנה בבקשה להסב את הדו"ח במסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם כי המבקשת לא הגישה את הבקשה בהתאם לסד הזמנים הקבוע בחוק, ולפיכך אין לה אלא להלין על עצמה.

דיון והכרעה

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.

א. על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.

ב. האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>