הלפרין נ' עיריית קריית מוצקין

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי נזקי גוף.

התובעת ילידת 1955, גזברית בבי"ס אורט ק. מוצקין, נפגעה לטענתה ביום 14.3.10, בשעה 19:00 לערך, עת שבה מעבודתה.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

התובעת טוענת, כי הפגיעה ארעה בנסיבות במהלכן מעדה ונפלה על מעבר חצייה ברח' ויצמן ק. מוצקין וזאת עקב היות אבני השפה במעבר החצייה שלא בגובה אחיד (כנראה לאחר חפירת תעלה). התובעת נפגעה בידה השמאלית.

כאן המקום לציין, כי מס' חודשים לאחר האירוע צילמה התובעת את מקום הפגיעה הנטען והגישה את התמונה אשר סומן מ/1.

התובעת לא טענה לנכות בתאונה זו והצדדים השכילו לסיים את התיק במסגרת ק.מ. מורחב, שבמהלכו נשמעה גירסתה של התובעת וגירסת נציג הנתבעת בישיבה מיום 2.7.12.

התובעת העידה, כי לא פנתה לעיריית ק. מוצקין – הנתבעת, אשר בתחומה נמצא המפגע הנטען ולמעשה פנייתה הראשונה לנתבעת הייתה בתאריך 18.11.10, דהיינו כ- 8 חודשים לאחר המקרה, וזאת במכתבו המפורט של בא כוחה, עו"ד יהלום.

על מכתב זה השיב סוכן הביטוח, עו"ד מרום, מיום 7.3.11 "לאחר בדיקת עוזר מהנדס העיר לא נמצא במקום מכשול או פגם כלשהו. ההנמכה במקום (ברח' ויצמן) הייתה תקנית 5 ס"מ". אשר על כן נדחתה דרישת התובעת.

דא עקא, כי בעדותו של מר שמעון בוירסקי, נציג הנתבעת מיום 2.7.12 הובהר כי הנתבעת לא ידעה כלל על נסיבות פגיעתה המדויקות של התובעת במעבר החצייה וסברה, כי הנפילה הייתה במקום בו מתחילה התעלה לשקוע, לאחר שנעשו עבודות נגישות במקום. כאשר הוצגה בפני העד תמונת מ/1, הוא העיד "המצב שרואים בתמונה זה המצב ששיקף את מה שראיתי, זו שקיעה של 2 ס"מ, לא היו עוד תלונות או עוד נפילות במקום".

שני יסודות עומדים בבסיס קבלת תביעת התובעת והוכחת חבות הנתבעת.

האחת – כי ביהמ"ש ייתן אמון כי התובעת אכן נפלה במקום המצוין ולא במקום אחר.

שנית - כי הנפילה הייתה בנסיבות האמורות, דהיינו נפילה עקב הפרשי גובה והימצאות תעלה פתוחה כנחזה בתמונת מ/1, כאשר יש הפרשי גבהים. נסיבות שיש בהן להטיל רשלנות על הנתבעת.

לאחר ששמעתי את עדות התובעת, אני קובע כי אני מאמין לה.

עדותה הייתה אמינה מאוד ואני קובע כי שני היסודות הוכחו. דהיינו, כי בסיום יום עבודה בשעה 19:00 נפלה התובעת עקב חציית הכביש במקום המצוין ובנסיבות של הימצאות מפגע בדמות הפרשי גובה ואף תעלה פתוחה, כאשר התאורה במקום אינה מספקת.

אבקש להעיר, כי לא ייתכן שכביש יראה בעירייה מתוקנת במצב שכזה ועובדה היא שכאשר התגלה העניין הוא תוקן מייד ע"י הנתבעת.

אמנם המסמכים הרפואיים מזמן המקרה לא מתארים את נסיבות הנפילה והתובעת אף טענה, כי נהגת רכב במקום עזרה לה לקום, כאשר הנ"ל לא הובאה לעדות ואולם גירסתה הייתה אמינה ורהוטה ועובדה היא גם שהוכרה ע"י המל"ל, שלא ממהר להכיר בתאונות אלה כתאונות עבודה.

עם זאת ובניגוד לעמדת ב"כ התובעת ולמרות שדין התביעה להתקבל, יש מקום להשית רשלנות תורמת על התובעת.

מדובר בתובעת העובדת בקירבה למקום התרחשות התאונה. המקום אינו זר לה.היא לא העידה בתצהירה, כי היא לא הלכה במקום הזה וגם לא סביר שלא הלכה במקום הזה וידעה כנראה על הימצאות אותו מפגע, כמו גם על הסכנה הכרוכה במעבר החצייה , לרבות התאורה במקום.

יתכן גם כי תנאי הדרך והמקום הביאו לכך שהיא אף הלכה במהירות או רצה במעבר החצייה, דבר שהוסיף אף הוא גורם ונבדח לנפילתה.