הלוי ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון תמר, רמת הנגב

החלטה

בתיק זה הופקד על ידי המבקשים פיקדון בסך 136,000 ₪. בהחלטתי מיום 06.10.2013 הוריתי כי המבקשים ישאו בהוצאות בסך 20,000 ₪ אשר ישולמו מסכום הפיקדון.

באותה החלטה נקבע, כי יתרת הפיקדון בסך 116,000 ₪ לא תושב באותו שלב, וכי: "ככל שהמבקשים לא יבצעו בעצמם את ההריסה עד ליום 08.10.2013, יוחלט הפיקדון כולו לטובת הוצאות המשיבה."

שני הצדדים הגישו בקשות סותרות ביחס לפיקדון. לטענת המשיבה: "אין מחלוקת, כי המבקשים לא ביצעו את החלטת בית המשפט... ...לא הרסו את הבנייה במועד, ובוודאי שלא הפסיקו את השימוש." לטענת המשיבה, רשות מקרקעי ישראל היא זו שביצעה את ההריסה, והחזרת הפיקדון תביא לתוצאה שחוטא יצא לנשכר ולביזוי החלטת בית המשפט.

מתצהירו של מר אילן ג'אן (סגן מנהל מרחב שמירה דרום בחטיבת שמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל), מיום 18.11.2013 עולה, כי ביום 09.10.2013 פנתה המשיבה לרשות מקרקעי ישראל לקבל סיוע בביצוע צווי ההריסה המנהליים.

מר ג'אן ציין כי שלח מכתב לב"כ המבקשים, שם הודיע על כוונת המדינה לבצע פינוי של המקרקעין, אך גם לאחר האמור לעיל, נמנעו המבקשים מלבצע את ההריסה. לדבריו (סעיף 6 לתצהיר): "התובעים לא עשו דבר, ולכן נאלצה המדינה להיערך לפינוי המקרקעין והריסת המבנים (גם לפי הצווים המנהליים). התקיימו ישיבות תיאום בין גורמי המדינה והוזמנו כלים וכוח אדם מקצועי לפינוי: קבלן הריסות עם כלים המיועדים לביצוע הריסה ופינוי לרבות משאיות, שופלים... ...מנופים, מכולות ועוד ואנשים מקצוע לפינוי – מסגרים, חשמלאים, אינסטלטורים ופועלים. עוד הוזמנו קבלן גרירה, חברת שמירה ואמבולנסים." כעולה מסעיף 7 לתצהיר, הפינוי תואם ליום 28.10.2013 לאחר שהרשות נערכה עם כוחות אבטחה והתקשרויות עם קבלנים.

כעולה מהתצהיר, ביום 28.10.2013 עוד עמדו המבנים על תילם: "לא נראתה בשטח כוונה לביצוע פינוי עצמי או תחילת עבודות כלשהן... ...כל מבני המגורים, השירותים והמקלחות והשטחים הציבוריים כולל מטבח, חדר אוכל, שטחי אחסון ומערכת סולארית, עמדו במקומם" מר ג'אן ציין בתצהיר, כי מאז ההליך המשפטי, נבנו עוד שני מבנים, וכי עובר להגעתו, הוסרו שלושה כיסויים של מבני מגורים וכיסוי אחד של סככה. בסופו של יום כעולה מהתצהיר ומהתמונות שצורפו אליו, המבקשים כלל לא הרסו את המבנים, ומי שהרס אותם בפועל הם אנשי רשות מקרקעי ישראל והקבלנים מטעמם.

מתגובות המבקשים עולה, כי הלכה למעשה אלה אינם חולקים על כך, שלא הרסו במועד שהתחייבו, אם כי לטענתם, ביצעו הריסה ופינוי בעצמם בהקדם האפשרי לאחר מכן (סעיף 2 לתגובת המבקשים מיום 01.01.2014).

סבורני, כי נוסח ההחלטה מיום 06.10.2013 ברור ואינו נתון לפרשנויות. נקבע חד משמעית כי ככל שהמבקשים יבצעו את ההריסה בעצמם עד ליום 08.10.2013 יוחזר להם הפיקדון בניכוי סכום ההוצאות, וכי אם לא יבצעו זאת עד למועד זה: "יחולט הפיקדון כולו לטובת הוצאות המשיבה."

ככל שנבצר מהמבקשים מסיבות מוצדקות לקיים את החלטת בית המשפט ולבצע בעצמם את ההריסה עד למועד זה, הרי שהוראות חוק התכנון והבנייה, כמו גם התקנות, מאפשרות להם מסלול של הגשת בקשה לארכה לביצוע ההריסה.

המבקשים נמנעו מלהגיש כל בקשה לבית המשפט, והלכה למעשה עשו דין לעצמם, ולשיטתם המתינו, בניגוד להחלטת בית המשפט ובלא שטרחו לבקש זאת, עד שיבשילו, להבנתם, התנאים המאפשרים להם לבצע את ההריסה.

בנסיבות האמורות לעיל, ומשאין מחלוקת כי המבנים לא נהרסו בהתאם להחלטת בית המשפט עד למועד הקובע, אני מורה על חילוט יתרת הפיקדון (לאחר ניכוי סכום ההוצאות שנפסק ביום הדיון 06.10.2013) במלואו לטובת המשיבה.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ד, 02 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: