הכשרת הארץ ב.נ. בע"מ נ' צוברי ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה והתביעה שכנגד בטענות בדבר הפרת חוזה לבנייה, ותשלום התמורה ופיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב ההפרות הנטענות.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים .

א.1. התביעה העיקרית .

התובעת והנתבעת שכנגד 1 (להלן: "הכשרת הארץ" או "התובעת"), חברה פרטית שהיא קבלן רשום על פי דין, והנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבע", "הנתבעת" ו"הנתבעים"), בני זוג והבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 151 בגוש 6135 המצויים בתל אביב, רחוב רשפים 4 (להלן: "המקרקעין") התקשרו, בראשית ספטמבר 2005 בהסכם לפיו התחייבה התובעת לשפץ ולהוסיף בניה למבנה המצוי על המקרקעין, תמורת סך של 270,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "ההסכם").

על-פי ההסכם, סכום התמורה היה אמור להשתלם לתובעת על פי התקדמות הבניה, וכפי שפורט בהסכם.

לטענת התובעת, עד ליום 16.11.05 היא השלימה ביצוע סעיפים 1 ו-2 של נספח תנאי התשלום, וכן סיפקה לאתר הבנייה את כל חומרי הגלם שהיו דרושים לצורך ביצוע שלב 3. הנתבעים מכחישים טענה זו וטוענים כי התובעת ביצעה בנייה רשלנית וכי כתוצאה מכך, סירב האדריכל לאשר את ביצוע השלב השני של הבניה, לפיכך לא הגיע לתובעת תשלום עבור ביצוע שלב זה והתשלום לא בוצע. כן, לטענתם, לא סיפקה התובעת את כל חומרי הגלם הדרושים לביצוע שלב 3.

לטענת התובעת, ביום 16.11.05 לאחר שיציקת הגג הייתה מאושרת על ידי האדריכל והקונסטרוקטור ובסמוך לפני ביצוע היציקה, בוטלה היציקה על ידי הנתבעים, תוך שהתחייבו לשלם לתובעת עבור הבטון שנזרק ועבור המשאבה. לטענת התובעת, נימקו הנתבעים את רצונם בביטול היצירה והפסקת הבניה, בכך שברצונם לשנות את תכניות הבניה.

הנתבעים טוענים כי בתום שלב 2, התברר להם ולאדריכל כי הבנייה אינה תואמת את תכניות הביצוע של האדריכל. לטענתם, תחילה סירבה התובעת להכיר באי ההתאמה האמורה, ומשהכירה בכך סירבה, סירבה לבצע את התיקון, אלא בתנאי שלא תוטל עליה אחריות לביצוע התיקון, בניגוד להוראות החוזה.

כן מוסיפים הנתבעים וטוענים כי הסיבה לכך שהם הסכימו לשלם עבור היציקה והמשאבה הייתה שהתובעת, באמצעות הנתבע שכנגד, מר נאג'י עותמאן (להלן: "מר עותמאן") איימה לבצע את היציקה למרות התנגדותם, דבר שהיה מנציח את העבודה הרשלנית שלה.

לטענת התובעת, העבירו לה הנתבעים תכנית קונסטרוקציה עם שינויים אך היא סירבה לפעול על פיה משום שלא הייתה חתומה על ידי הקונסטרוקטור והאדריכל, ושלא על פי ההיתר הקיים. כעבור זמן מה, קיבלה התובעת מכתב מטעם הנתבעים בדבר הליקויים שנמצאו בעבודות וטרם תוקנו.

הנתבעים טוענים כי לא מדובר בתוכנית שינויים אלא בתוכנית שנועדה לתקן פגמים בעבודה שבוצעה. לטענתם, התובעת סירבה לבצע את התיקונים שכן התנתה את ביצועם בהסרת כל אחריות מצדה על ביצוע הבנייה. הנתבעים טוענים שהתובעת ביצעה את עבודות השלב השני על-פי ההסכם, על פי תכנית שגם היא לא הייתה חתומה על ידי הקונסטרוקטור או האדריכל.

לטענת התובעת, היא לא חידשה את ביצוע העבודות מאחר והנתבעים סירבו לאפשר זאת, וביום 31.1.06 הוציא אדריכל הפרויקט, מר שי כהנא (להלן: "האדריכל") הודעה לתובעת על הפסקת עבודתה ודרישה כי תפנה את אתר הבניה מחומרים וכלים השייכים לה.

עוד טוענת התובעת כי אם הייתה קיימת סטייה בעבודות, הרי שסטייה זו הנה באחריות הנתבעים והאדריכל אשר סימן את כל הסימונים לפיהם נעשתה הבנייה. מנגד טוענים הנתבעים, כי עבודת הבנייה לא תאמה לתוכניות, והמשך ביצוע העבודה על יסוד הכלונסאות והעמודים הייתה מובילה בהכרח לביצוע תוספת בניה שאינה לפי התוכניות.

התביעה הוגשה על ידי התובעת לסכומים כדלקמן:

95,000 ₪ (ללא מע"מ) בגין העבודה שבוצעה בפועל על ידי התובעת.

27,400 ₪ (ללא מע"מ) בגין ציוד וכלי עבודה שהושארו באתר ונעלמו.

פיצוי מוסכם בסך 2,500$ בגין הפרה יסודית של ההסכם מצד הנתבעים.

43,750 ₪ (ללא מע"מ) בגין מניעת רווח בשיעור 25% מסכום התמורה שהייתה אמורה להרוויח בגין העבודה שלא נעשתה על ידה.

מסכום זה יש לנכות סכום של 15,000 ₪ אשר הנתבעים שילמו לתובעת בגין העבודות.