הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיסה

           ענייננו בבקשת רשות ערעור על סיווג של תאונה כתאונת דרכים בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק).

1. נסיבות האירוע, כפי שנקבעו על-ידי בית משפט השלום (כב' השופטת ר' שרון), הן כדלקמן: המשיב הפעיל באמצעות שלט משאבת בטון המורכבת על גבי משאית. בשלב מסוים הוא הבחין כי משאבת הבטון אינה פועלת כשורה ובלחיצה על השלט הפסיק את פעולת השאיבה, כאשר מנוע המשאבה, המחובר למנוע המשאית, נותר פועל. המשיב התקרב למשאבת הבטון עד שהגיע אל הפיסטונים, הם הבוכנות המזרימות את הבטון, המצויים במרכז המשאית. המשיב הכניס את ידו על מנת לבדוק אם אחד הפיסטונים השתחרר מראש הגומי המחזיק אותו, ועל אף שהמשאבה לא אמורה הייתה לפעול – אחד הפיסטונים השתחרר ופגע באצבעו.

2. בית משפט השלום קבע כי לא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, ואין תחולה לחזקה המרבה לפיה תאונת דרכים היא "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" (סעיף 1 לחוק). צויין כי אין מחלוקת כי המשאית היא רכב בעל תכלית תחבורתית ותכלית שאינה תחבורתית. אולם, נקבע כי לא עלה בידי המשיב להוכיח כי המאורע נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. הובהר כי לשם הוכחת הטענה שפגיעת הפיסטון קשורה בניצול הכוח המכני של המשאית יש להגיש חוות דעת מומחה, דבר שלא נעשה, ואין די לעניין זה בעדות המשיב לבדה. מעבר לכך הסביר בית המשפט כי מעדות המשיב עולה כי הפיסטונים היו כבויים בעת האירוע, קרי – שלא פעל עליהם כל כוח מכני. נוכח מסקנות אלה, אשר הביאו לדחיית התביעה, לא מצא בית המשפט לבחון האם הרכב שמר על ייעודו המקורי בעת השימוש – הוא התנאי הנוסף הנדרש לשם התקיימות החזקה המרבה.

3. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב. השאלות בהן התמקד פסק דינו היו האם התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, והאם הרכב לא שינה את ייעודו המקורי. בית המשפט הפנה לפסק הדין בע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337 (2003) (להלן: עניין לוינסון), בו דובר על טרקטורון אשר שהה במוסך במשך מספר ימים כשמנועו דומם, וזרועותיו מופנות כלפי מעלה לשם תמיכה בכף. אדם נגע בידית של הטרקטורון והכף השתחררה ונפלה על מי שעמד תחתיה. באותו עניין נקבע כי הזזת הידית היא שהביאה להפעלת מנגנון החיבור בין זרועות הטרקטורון לכף – הפעלה אשר היוותה ניצול כוחו המכני של הרכב, הגם שאין מדובר בהפעלה "קלאסית" של כוח מכני. בית משפט קמא הקיש ממקרה זה וקבע כי תנועת הפיסטון היוותה אף היא ניצול של הכוח המכני, וזאת מקל וחומר נוכח העובדה שמנוע המשאבה והמשאית בענייננו נותר פועל (גם אם פעולת השאיבה פסקה).

           אשר לשאלת הקשר הסיבתי העובדתי, נקבע כי הדעת וההיגיון מובילים למסקנה כי המשיב נפגע מתזוזת פיסטון אשר היה אצור בו כוח מכני. בהקשר זה, הפנה בית המשפט לעניין לוינסון, גם שם לא הוגשה חוות דעת מומחה על מנת לבסס את הקשר הסיבתי. כן נקבע כי מתקיים קשר סיבתי משפטי, שכן תנועת הפיסטון נופלת לגדר הסיכון שיצר ניצול הכוח המכני לייעודה של המשאית כמשאבת בטון. לבסוף נקבע כי בעת האירוע לא שינתה המשאית את ייעודה המקורי כמשאבת בטון, שכן הפסקת פעולת השאיבה, כאשר מנוע המשאבה ומנוע המשאית פועלים – אינה מפסיקה את השימוש הלא תעבורתי המקורי. משמצא בית משפט קמא לקבל את הערעור, הושב התיק לבית משפט השלום לדיון בשאלת גובה הנזק.

4. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

           טענת המבקשת היא כי הכרה באירוע מושא ההליך כ"תאונת דרכים" מהווה הרחבה משמעותית של המושג. זאת, משום שבעת האירוע לא פעל כוח מכני, ומשום שאף אם פעל כוח מכני, לא הוכח כי המשיב נפגע כתוצאה מניצול הכוח המכני. במישור הראשון טענה המבקשת כי כיבוי המשאבה משמעה כי כלל לא פעל כוח מכני בעת האירוע, ולא משנה לעניין זה אם מנועי המשאית והמשאבה פעלו או לא. ככל שרצה המשיב להוכיח כי על אף כיבוי המשאבה פעל כוח מכני, הרי שהיה עליו לעשות זאת באמצעות הבאת ראיות מתאימות. במישור השני נטען כי אף אם הופעל כוח מכני, נדרש שהפגיעה לא תהיה מעצם הפעלתו, אלא מהפעלתו של הכוח המכני תוך ניצולו למימוש הייעוד הלא תעבורתי של הרכב. מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי, יש לבחון האם הנזק נבע מסיכון המצוי במתחם הסיכונים אשר ניצול הכוח המכני לשם מימוש הייעוד הלא תעבורתי יוצר. נטען כי במקרה דנן, בו עסקינן במשאבת בטון, ניצול הכוח המכני יבוא לידי ביטוי בהזרמת הבטון ליציקה. אף אם ניתן לטעון כי מימוש הייעוד הלא תעבורתי אינו מתמצה אך בהזרמת הבטון, אלא בכל פעולת השאיבה, הרי שתנועתו של פיסטון אשר מתרחשת שלא במהלך שימוש במשאבה מהווה אולי מימוש של הכוח המכני, אך לא כזה אשר עולה כדי ניצולו.

           נוסף על אלה נטענו טענות הנוגעות למישור העובדתי-הוכחתי של האירוע, אשר לא מצאתי להביאן כאן משאינן מגלות עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

5. חרף טענותיה של המבקשת, אינני סבור כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרחיב את ההגדרה של תאונת דרכים מעבר להיקפה הנוכחי. כיוון שכך, קשה לומר כי הבקשה חורגת מנסיבותיו של המקרה הפרטני. אף לא מתעוררים שיקולי צדק מיוחדים המצדיקים לקיים הליך נוסף, ובנסיבות אלה איני רואה עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ברע"א 7727/17 איטונג בע"מ נ' ניסים (‏31.10.2017)).