הכרעת דין מזכה לנאשם בעבירות של אינוס ושל הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות

עותק מותר לפרסום ממנו הושמטו פרטים מזהים ופרטים העלולים לפגוע בצנעת הפרט

המקומות בהם הושמטו הפרטים מסומנים [...]

בפתח הדברים, ובהתאם לאמור בסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 אנו מודיעים כי החלטנו לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

השופט א' משניות

• כתב האישום והמענה

  כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), ועבירה נוספת של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 245(ב) לחוק. נטען בכתב האישום כי הנאשם התגורר בשכנות לבן הזוג של [...] (להלן: המתלוננת) בעיר בדרום, וכי יש ביניהם היכרות מוקדמת, ועל רקע זה יש גם היכרות שטחית בין הנאשם ובין המתלוננת.

  ביום 6.10.22 בשעות אחר הצהרים, יצאה המתלוננת מביתו של בן זוגה כשהיא נסערת, והחלה לחפש מונית בטלפון הנייד שברשותה. הנאשם שחנה בחניה סמוכה הבחין במתלוננת, והציע להסיע אותה לביתה, מרחק נסיעה של כמה דקות, והמתלוננת הסכימה ועלתה עם הנאשם לרכב. במהלך הנסיעה המתלוננת המשיכה להיות נסערת ובוכייה, הנאשם הציע לה לעצור ולשתות משהו כדי להירגע, והמתלוננת הסכימה. הנאשם המשיך לנסוע עם המתלוננת דקות אחדות, עד שהגיעו לבית קרקע בכתובת שאינה ידועה למאשימה, שניהם ירדו מהרכב ונכנסו לבית, והמתלוננת התיישבה על ספה בסלון.

  הנאשם הלך לחדר אחר בבית, הניח קונדום על איבר מינו, וחזר לסלון כשכפתור מכנסיו פתוח. הוא ניגש למתלוננת שישבה על הספה, נשען על המתלוננת, הפשיל את מכנסי ה"טייץ" שלבשה וניסה להשכיבה על הספה כשהוא לוחץ על כתפיה. המתלוננת נאבקה בנאשם ואמרה לו שאינה רוצה במעשיו, אך הנאשם לא שעה לדבריה, אחז בה בכוח ואף משך בשיערה לאחור, כדי למנוע ממנה להתרומם ולחמוק ממנו. הנאשם הצליח להפשיט את המתלוננת בפלג גופה התחתון עד לברכיים, למרות שנאבקה בו והתחננה שיעזוב אותה לנפשה, הפשיל את מכנסיו, חשף את איבר מינו עם הקונדום, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוק מיני.

  לאחר מכן, הנאשם קם מעל המתלוננת, ושניהם הרימו את מכנסיהם וסידרו את לבושם, יצאו מהבית ונכנסו לרכב. הנאשם הסיע את המתלוננת לביתה, ובטרם ירדה מהרכב אמר לה כי אם בן הזוג שלה יידע מזה, זה יעלה לה ביוקר, והכול בכדי למנוע מהמתלוננת לדווח על מעשיו.

  הנאשם נעצר ביום 16.1.23, וכתב האישום נגדו הוגש ביום 24.1.23. ביום 3.4.23 הגיש ב"כ הנאשם מענה בכתב לכתב האישום, ובו ציין כי הנאשם כופר בכתב האישום וטוען כי לא היו דברים מעולם וכי מדובר בעלילה. צוין במענה כי בין הנאשם ובין המתלוננת אין כל היכרות מוקדמת, הוא מעולם לא שוחח איתה ולא נפגש איתה, רק פעמים אחדות ראה אותה הולכת עם בן זוגה [...] שאותו הנאשם מכיר, ואף גר בסמוך אליו.

  הנאשם טוען כי אינו יודע מדוע מעלילים עליו עלילת שווא, אך מעריך כי הדבר נובע מרצון לנקום בנאשם, [...] לפגוע בנאשם באמצעות הגשת תלונה שהיא עלילת שווא.

  באשר לנטען בכתב האישום, טען הנאשם כי ביום בו נטען שהתרחש האונס, בתאריך 6.10.22, שהה בבי"ח שיבא עם בנה של בת זוגו שסובל בנכות קשה, החל מהשעה 02:00 ועד 10:30 בערך, הם שבו לביתה של בת זוגו שסמוך לביתו של הנאשם בסביבות שעה 12:00, ולאחר כמה סידורים הנאשם ובת זוגו הלכו לישון עד שעה 18:00 בערך. לאחר מכן הלך הנאשם לבית אמו הסמוך, ונסע לבצע קניות לשבת בחנות דגים ובסופר [...] שסמוך לה, כפי שהוא נוהג לעשות בימי חמישי. לאחר הקניות שב לבית אמו, ובסביבות שעה 20:30 שב לביתה של בת זוגו, ולאחר מכן, בסביבות שעה 23:00 הוא נסע עם בת זוגו למועדון [...]. לכן, טוען הנאשם כי כלל לא היה יכול לבצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וכי לא היו דברים מעולם.

  בעקבות הכפירה המוחלטת של הנאשם, התנהל משפט הוכחות, שבמהלכו נשמעו עדים והוגשו מוצגים שונים מצד זה ומצד זה. להלן אסקור תחילה את העדויות שנשמעו בפנינו, ואת המוצגים שהוגשו במהלכן, כאשר תחילה אדון בפרשת התביעה ולאחר מכן אדון בפרשת ההגנה; בהמשך אפרט בקצרה את טענות הצדדים, ולבסוף אדון ואכריע במחלוקת שבין הצדדים.

• פרשת התביעה

  . . .