הכרעת דין בתיק תיק צבאי 703/12

על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן ובהתאם לפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 רישא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

·            ניתנה היום, 23/01/2013, י"ב שבט תשע"ג, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

­­­­­_______________                  _______________                  _______________

            שופט                                             אב"ד                                         שופט

גזר דין

הנאשם, טור' י.מ, נותן את הדין בגין עבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק לפי חוק השיפוט הצבאי וכן עבירה של איומים לפי חוק העונשין.

מכתב האישום ומן הפרטים הנוספים, בהם הודה, עולה כי ביום 5 דצמ' 12' נטל הנאשם את נשקו האישי מסוג 126- M, הכניס אליו מחסנית ובה כדורים, דרך אותו וכיוונו לעבר טור' שגיא יהוד (להלן: המתלונן), אשר ישב באותה עת על מיטתו. הוא הוריד את הנשק לאחר שטור' בר מנשה וטור' פישל , שהיו עדים לאירוע, צעקו לו לחדול ממנו.  לא הובהר באילו נסיבות בוצע הדבר, ואין לנו אלא להניח לטובת הנאשם כי לא היה זה בעקבות ריב או בעת כעס.

למחרת פנה הנאשם, כך על פי כתב האישום,  לטור' בר מנשה ואמר לו כי אם לא ימסור במצ"ח פרטים שקריים מסויימים "יאשפז" אותו בבית חולים, או מילים דומות.

יצויין כי התביעה סברה כי עמד בפניה קושי ראייתי בהוכחת עבירת השימוש הבלתי חוקי בנשק, לפחות כל שהדברים אמורים בכיוון הנשק, בין היתר לאור טענת הנאשם ו המתלונן כי הנשק לא כוון באירוע, שניצבה אל מול טענת שני העדים האחרים לעניין.

טור' בר מנשה וטור' פישל מסרו בנוסף בחקירתם כי הנאשם ביקש מהם שלא לספר בחקירת מצ"ח על דבר הדריכה.

להשלמת התמונה יצויין כי בגין תיק זה היה הנאשם נתון במעצר סגור במשך יומיים. מאז יום 7/12/12, תקופה בת כחודש וחצי (1.5), הוא נתון במעצר פתוח.

מתדפיסו האישי של הנאשם למדנו כי גוייס לצה"ל ביום 2/8/12 והוא משרת כלוחם בכיפת ברזל.  דרגת התנהגותו על פי התדפיס "טובה", ובין היתר הורשע בדין משמעתי ביום 22/8/12 בעבירה דומה, שנסיבותיה לא הובהרו הואיל וטופס 630 בעניין לא הוגש.  הוא נידון אז לעשרה (10) ימי מחבוש לריצוי בפועל.

חרף אלה, מפקדיו ציינו בחוות דעתם את תפקודו לחיוב, ועתרו להקלה בעונשו. הם מסרו כי בתום הטירונות השתתף במבצע "עמוד ענן" במערכת כיפת הברזל שהוצבה בגוש דן . 

 בדברו האחרון הביע הנאשם חרטה על מעשיו.

נוכח  כל אילו ראו לנכון הצדדים להיקשר בהסדר טיעון לעניין עונשו של הנאשם.

כל השופטים סברו כי העונש המוצע במסגרת ההסדר הינו מקל, וזאת נוכח פוטנציאל הסיכון האדיר שהיה במעשי הנאשם ולאור העובדה כי כבר הורשע בעבר בעבירה דומה.

בנסיבות אילו ולפי שהנאשם כשל בעבירה נוספת וחמורה שעניינה איומים, ראוי היה לדעת כל השופטים כי יושת עליו עונש חמור מן המוצע (וראה למשל ע/ 186/03).

עם זאת,  לפי שהסדרי טיעון דינם ככל לכיבוד (ראו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז (1) 577), ולאור השיקולים הראייתיים שעמדו בבסיס ההסדר, תרומתו של הנאשם במסגרת מבצע "עמוד ענן", חוות דעת מפקדיו והמעצר הפתוח בו היה נתון, ראו לנכון רוב השופטים לכבד את העתירה המשותפת לעניין העונש .

אחד השופטים , לו היו הדברים תלויים בו, היה מחמיר במידת העונש ומעמידו על שבעים (70) ימי מאסר לריצוי בפועל, בצד עונש המאסר המותנה.