הכרעת דין בתיק תיק פלילי 13139-09-09

בפתח הדיון הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מכל המיוחס להם בכתב האישום.

כתב האישום

1. כתב האישום מייחס לנאשמים ביצוע עבירות של איסור זיהום מים- עבירה על סעיפים 20 (ב)א, 20(ב)ב ו-20כא לחוק המים, תשי"ט 1959 (להלן: "חוק המים") ולגבי נאשמים 2 ו-4 גם עבירה על סעיף 20כ"ב לחוק הנ"ל; בנוסף, יוחסה לארבעת הנאשמים עבירה של איסור לכלוך רשות הרבים והשלכת פסולת לרשות הרבים - עבירה על סעיפים 2, 13(א)(1) ו-13(ג)(2) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 (להלן:"חוק הניקיון") ולגבי נאשמים 2 ו-4 גם עבירה על סעיף 15 לחוק זה.

2. בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשמת 1 עוסקת בביצוע קידוחים, שוחות מבחן ובדיקות קרקע במעבדה, ובין היתר ביצעה נאשמת זו עבור מע"צ, באמצעות קבלן משנה, שהיא הנאשמת 3, קידוחי גישוש במסגרת תוכנית להרחבת כביש 75 בסמוך לגשר העמקים, על הגדה הדרום מערבית של נחל קישון. הנאשם 2 שימש בתקופה הרלוונטית לכתב אישום זה כמפקח בנאשמת 1, והנאשם 4 שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כמפעיל לקידוחי קרקע בנאשמת 3. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך קידוחי הניסיון שבוצעו ביום 6.1.2008 ע"י הנאשמת 3 ובפיקוחה של נאשמת 1, פגע מקדח לקידוחי קרקע בקו הולכת קולחין 36 של חברת "מקורות" (להלן: הצינור), באמצעותו נשאבים ומוזרמים קולחי מט"ש חיפה אל מאגר מרכזי בעמק יזרעאל (להלן: "מפעל ההשבה"), ובעקבות זאת פרצו מי הקולחין מהצינור וזרמו הישר אל אפיק נחל הקישון שנמצא בסמוך. עקב הפגיעה בצינור והשבתת מפעל ההשבה זרמו אל נחל הקישון כ-150,000 מטרים מעוקבים של מי קולחין וגרמו לזיהומו, על כן נגרם לכלוך לרשות הרבים בנסיבות מחמירות, שכתוצאה ממנו נגרם או עלול להיגרם זיהום ממשי של הסביבה.

3. באי-כוח הנאשמים כפרו בכל המיוחס להם, וטענתם המרכזית הינה, שהם ביצעו את הקידוח בדיוק במקום שסומן ע"י נציג מקורות, ובנוסף, שהם עשו את כל שנדרש בטרם ביצוע הקידוח, כולל תיאום עם כל הגורמים, על כן לא קמה כלפיהם אחריות כלשהי בגין האירוע. הנאשמים הודו אמנם בעצם הפגיעה בצינור הקולחין, אך הוסיפו שלא נגרם זיהום לאפיק נחל הקישון, מאחר ואיכות המים שהוזרמו אליו הינה גבוהה יותר מזו המצויה בו, או לכל הפחות באיכות זהה לה, כך שלא נוצר זיהום חדש. בנוסף, הטילו באי-כוח הנאשמים ספק בחישוב שערך מומחה המאשימה לכמות מי הקולחין שהוזרמו לאפיק נחל הקישון עקב האירוע, זאת בשל השוואת נתוני הדגימה שנלקחה מהנחל לתקנים תיאורטיים, במקום לנתוני הנחל במועד ההזרמה.

•  
• המסגרת הנורמטיבית
• חוק המים

1.         סעיף 20א לחוק המים מגדיר "זיהום מים" :

"זיהום מים"- שינוי בתכונותיהם של מים שבמקור מים מבחינה פיסיקלית, כימית, אורגנולפטית, ביולוגית, בקטריולוגית, רדיואקטיבית או אחרת, או שינוי הגורם שהמים יהיו מסוכנים לבריאות הציבור, או עלולים לפגוע בחי או בצומח, או פחות ראויים למטרה אשר לה הם משמשים או נועדו לשמש" 

2.         סעיף 20ב לחוק קובע:

"(א) חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו.

   (ב) לא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חמרים נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקרבתו"

3.         סעיף 20 כ"א(ב) לחוק המים קובע, כי האחריות בהתאם לחוק זה הינה אחריות קפידה, וזאת בהתאם לתיקון 25 לחוק משנת 2008, ואולם, העבירות נשוא תיק זה בוצעו בטרם תיקון החוק, על כן על המאשימה להוכיח קיומו של יסוד נפשי אצל הנאשמים. 

4.         יסודותיה העובדתיים של העבירה המיוחסת לנאשמים מתקיימים במקרה שבפניי:

• יסוד ה" הזרמה" - מי הקולחין הוזרמו לאפיק נחל הקישון עקב פגיעת המקדח בקו הקולחין; יסוד " מקור המים" - סעיף 2 לחוק המים מגדיר את מקורות המים כדלקמן: 
• " מקורות המים לעניין חוק זה הם המעיינות, הנחלים, הנהרות, האגמים ושאר זרמים ומקווים של מים, בין עיליים ובין תחתיים, בין טבעיים ובין מוסדרים או מותקנים, בין שהמים נובעים או זורמים או עומדים בהם תמיד או לפרקים, לרבות מי ניקוז ומי שופכין".
•  יסוד ה" חומר" - חוק המים אינו מגדיר מהו חומר, ואולם סעיף 20ב הינו סעיף רחב, הכולל גם חומרים מוצקים, נוזלים וגזיים, כך שניתן לומר כי מי קולחין הינם חומר נוזלי.