הכרעת דין בתיק ת.פ 917/05

כתב האישום

1.       כתב האישום מייחס לנאשם עבירה על ניסיון לשידול - לפי סעיף 33 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ביחס לסעיף 448 שבחוק.

          אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, זאת מחמת הספק.

בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם והמתלונן, בוריס צ'קאשווילי, הנם בעלים של חנויות סמוכות (בבניינים מספר 8 ו- 10, בהתאמה) ברחוב יחזקאל בירושלים. הנאשם רכש מחסן בבניין בו מצויה חנותו של המתלונן ובצמוד לחנות. מאחר שלנאשם הייתה כוונה לבצע שיפוצים במחסן אותו רכש, נתגלע בינו לבין המתלונן סכסוך, זאת עקב התנגדותו של המתלונן לבצוע השיפוצים המתוכננים, ובנוגע לכך התקיים בין השניים (במועדים הרלבנטיים לכתב האישום) הליך משפטי בבית משפט השלום בירושלים. עד כאן- הרקע  לאירועי  כתב האישום. לגופו של עניין, נטען כי ביום 30.3.03 בסמוך לשעה 17:00, ברחוב יחזקאל, פנה הנאשם לעובד של המתלונן, בשם סעד מוסטפא (להלן: "העובד" או "סעד"), ובקש לשוחח עמו במקום אחר, במספרה השייכת לנאשם ולבנו והמצויה ברחוב יפו בירושלים. העובד הסכים  לקיום הפגישה, ובאותו יום נפגשו השניים במספרה. במהלך אותה פגישה ניסה הנאשם לשדל את העובד להצית את מחסן השייך למתלונן, ולשם כך בקש הנאשם מהעובד לצלם את מחסניו של המתלונן, מבפנים, זאת בתמורה לסכום כסף. בנוסף הציע הנאשם לשלם לעובד סך נוסף של 1,000$ על-מנת שהעובד יצית את מחסנו של המתלונן. למחרת, ולאחר שהעובד עדכן את המתלונן בפרטי השיחה שהתנהלה בינו ולבין הנאשם, ולאחר שהשניים התלוננו במשטרה, נפגשו הנאשם והעובד פעם נוספת ובאותה שיחה אמר הנאשם, שוב, כי בכוונתו שהעובד יצית את המחסן ויש להכין תוכנית לשם כך.

תשובת הנאשם לאישום

2.       תשובת הנאשם לאישום הייתה קצרה ופשוטה: הנאשם כפר בעובדות המפורטות בכתב האישום, והוסיף כי אכן קיים סכסוך בינו ולבין המתלונן והוא היה מעוניין בתמונות מחסניו של המתלונן, אולם זאת לצרכים לגיטימיים.

מבט-על על הראיות

3.       מטעם המאשימה העידו רס"ר דודו לוי אשר גבה  את הודעת הנאשם, ת/1, (עדותו של רס"ר דודו לוי נסובה על התנהלות החקירה), וכן העובד, מוסטפא סעד. בנוסף, הוגשה, בהסכמה, קלטת העימות שנערכה בין העובד ולבין הנאשם, ותמליל הקלטת (ת/2 ו- ת/2 א'), וכן תמליל השיחה השניה שנערכה בין הנאשם ולבין העובד, אשר הוקלטה, (ת/3). מטעם הנאשם העיד הנאשם לבדו, וכן הוגש מטעמו כתב אישום, הכרעת דין וגזר דין בנוגע עם העובד.

ראיות המאשימה

4.       עיקר ראיות המאשימה נסמך על עדותו של העובד, מר סעד מוסטפא,  שהוא כבן 27, אשר עבד אצל המתלונן, עובר לאירועים, במשך כשישה חודשים. העסק אותו מפעיל המתלונן הוא עסק של כלים סניטריים בו עובדים המתלונן והעובד. העובד התוודע אל הנאשם סמוך לאחר תחילת עבודתו אצל המתלונן, זאת לאחר שכבר אז פרצו מריבות בין המתלונן ולבין הנאשם, ועד מהרה הבין העובד כי מדובר בסכסוך בקשר עם המחסנים. באשר למפגש בין העובד ולבין הנאשם, בקשר עם אירועי כתב האישום, העיד העובד כי הנאשם פגש בו בהיותו בדרכו לביתו, בסמוך לחנויות, שאל אותו האם הוא יכול לבוא אליו למספרה השייכת לו, והנמצאת מול בניין כלל ברחוב יפו, ובקש, ואף קבל, את מס' הטלפון הסלולארי של העובד. לאחר שחלפו כעשר דקות, התקשר אליו הנאשם, הסביר לו כיצד להגיע למספרה, העובד אכן הגיע למספרה ושם פגש בנאשם. באותה שיחה: "הנאשם בקש ממני לצלם את המחסנים של בוריס. יש 3 מחסנים והוא אמר שיש 8 מחסנים, אמר שהוא משלם לי 500 ש"ח על צילום המחסנים. אז מתי שהבן שלו הלך, הבן שלו ישב בהתחלה על ידינו, הוא בקש לשרוף את המחסן של בוריס שקרוב למחסן שלו... אמר שהוא משלם 500 ש"ח ואני אמרתי שאני מבקש יותר והוא הסכים לשלם לי 2,000 ש"ח או 2,000$ אני לא זוכר בדיוק, ושאלתי אותו איך לשרוף את זה כי זה ממש קל מאוד. הסברתי לו שאני יכול לשבור את החלון מבחוץ ולשרוף את המחסן אבל הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אשרוף מבפנים, ואמרתי לו שאין לאף אחד את המפתחות חוץ ממני ולבוריס וזה קשה לשרוף את המחסן מבפנים. אז הוא אמר לי נדבר על זה אחר כך, קודם תביא לי את התמונות...". למחרת, כאשר הגיע העובד למקום עבודתו אצל המתלונן, הוא סיפר למעבידו אודות האירועים, המתלונן התקשר לבתו, (שהיא עורכת דין), ובהמשך נגש העובד להגיש תלונה במשטרה. העובד הסביר כי מלכתחילה חשש לפנות למשטרה מאחר שחשש כי יתנכלו לו. בהיותו במשטרה, סופקה לו מצלמה לצילום המחסנים והוא אכן עשה כן, ולאחר מכן הותקן על גופו מכשיר הקלטה והוא נפגש בשנית עם הנאשם, במספרה, ומסר לידיו את התמונות. כאמור, פגישה זו הוקלטה. לגבי חלקה הראשון של השיחה העיד העובד כי הנאשם אמר לו שאין לו צורך בתמונות אותן הביא העובד, שכן יש בידו תמונות כאלו, והנאשם בקש ללכת מהמקום.

 עיון בתמליל השיחה מאותה פגישה, ת/3, מעלה כי בשיחה נטל חלק גם בנו של הנאשם, במהלכה ניסו הנוכחים להבין את מהות התמונות ומה הן משקפות, והאם נראות בהן יחידות נעלמות או חלקים כמוסים, בעיקר בחלק התת קרקעי. יובהר, בשלב זה, כי לטענת הנאשם הוא בקש לחשוף את מלוא שטח המחסנים שבשימוש ובחזקת הנאשם ולהביא מידע זה לרשות, בעיקר על-מנת שהנאשם ישלם ארנונה על מלוא השטח. בסוף השיחה, משבנו של הנאשם עזב את המקום, העיד העובד כי שאל את הנאשם "מה לגבי השרפה", ונענה כי ידובר על כך לאחר מכן.

5.       עיון בתמליל, ת/3, מעלה, בין היתר, את חילופי הדברים כדלהלן (החל מעמוד 20):

" העובד:       עכשיו מה.. מה בקשר ל.. מה שדיברנו?

הנאשם: מה?

העובד: המחסן? פלאייב אתה תשרוף?

הנאשם:כן.

העובד:תגיד לי... אני אומר לך, סוף השבוע אני יוצא. איך אתה רוצה לעשות את זה? לפני שאני יוצא. אני חייב .. עזוב את העבודה, בסדר. עובדים כמו חמורים שם.

הנאשם:(לא נשמע). יש עובדים אחר שמה?

העובד:לא, בינתיים לא.