הכרעת דין בתיק ת.פ. 40343/05 - פסקדין

העובדות הצריכות לעניין

1.          כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו ביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333, ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כאשר לפי המפורט בכתב-האישום, ביום 26.11.2005 בשעה 19:30 או בסמוך לכך, בעת שהנאשם שהה ב"מרכז דוד" בכפר סבא, הגיע למקום המתלונן, רז אברהם (להלן: " רז" או " המתלונן")  ברכבו, וכן הגיע למקום אחיינו של רז, הקטין לירן אלחייק (להלן: " לירן" או " הקטין") באמצעות אופניו. השניים היו מוכרים לנאשם היכרות מוקדמת.

בין השלושה התנהלו חילופי דברים, בעיקרם דברים שהטיחו השניים בנאשם, שהוא מפיץ שמועות שקריות בנוגע אליהם, ובמהלך חילופי הדברים החלו הנאשם ולירן להכות זה את זה, כאשר רז עומד בסמוך.

בשלב מסויים התקרב רז לעבר השניים, זרק לעברו של הנאשם את אופניו של לירן. אלה פגעו בנאשם ולאחר מכן החל אף הוא להיאבק עם הנאשם, והשלושה היכו זה את זה.

בהמשך הפסיקו השלושה את חילופי המהלומות, כאשר רז ולירן החלו להתרחק מהמקום. לירן לקח את אופניו, בעוד שרז הלך לכיוון רכבו. הנאשם התקרב לרז ודקר אותו בבטנו בצד שמאל באמצעות חפץ חד שאחז בידו.

בשלב זה הוציא רז מרכבו אלה ובאמצעותה ניסה להכות את הנאשם, אך הנאשם נמלט מהמקום.

רז פונה בהמשך לבית-החולים "מאיר" בכפר סבא, שם אובחן שנגרמו לו קרעים במעי הדק ודימום בחלל הבטן. הוא נותח ואושפז.

תגובת הנאשם לכתב-האישום

2.          בישיבה מיום 27.3.2006 כפר הנאשם, באמצעות באת-כוחו, בכל העובדות המפורטות בכתב-האישום. משהתבקש הנאשם למסור תגובה פרטנית לכל עובדה ועובדה, ביקש הוא לאפשר לו לעשות כן בכתב תוך מספר ימים.

באת-כוח הנאשם ציינה שאין לנאשם טענת זוטא או טענת אליבי.

3.          ביום 6.4.2006 הוגשה מטעם הנאשם תגובה מפורטת בכתב אשר פירטה את גירסתו. לפי הגירסה בכתב, המתלונן והקטין הגיעו למקום בו שהה הנאשם כדי לתקוף אותו, זאת לאחר ששוחחו עימו טלפונית וביררו מקום הימצאו. משהגיעו למקום החל הקטין לתקוף אותו, בעוד המתלונן, שהבחין בתגרה, השליך על גבו וראשו של הנאשם זוג אופניים השייך לקטין, ובהמשך תקף המתלונן את הנאשם באמצעות אלה והנאשם נפל על הריצפה מבלי יכולת להתמודד מול שני התוקפים.

הנאשם טען כי השניים היכו אותו באמצעות אלה, אופניים, מקלות פלסטיק, חפץ מתכתי וזכוכית.

לטענת הנאשם בשלב מסויים התעשת, התרומם, נטל חפץ שהיה בסביבה והיכה באמצעותו את המתלונן. זה נפצע ונמלט מהזירה ברכבו, ורק אז הצליח הנאשם להימלט מהזירה.

הנאשם טען שנאלץ להכות את המתלונן על-מנת למלט נפשו מאימת המכות שהיכו אותו השניים בחפצים קהים שונים.

הנאשם כפר בכך שדקר את המתלונן בבטנו באמצעות חפץ שאחז בידו לאחר שאלה הפסיקו להכותו, והוסיף כי מדובר במסכת אחת שבמסגרתה הפעיל הגנה עצמית.

4.          מתגובתו המפורטת של הנאשם בבית-המשפט, עולה שהנאשם בעצם טוען לקיומה של טענת הגנה עצמית, ולכאורה היה על בית-המשפט לבחון את העובדות והראיות שהוצגו בפניו אם הן מקימות את יסודות טענת הגנה זו אם לאו; אך הדברים אינם כה פשוטים כפי שנראים על פניהם, משום העובדה שגירסת הנאשם בבית-המשפט, שניתנה במענה לכתב-האישום, אינה הגירסה שמסר במהלך חקירותיו במשטרה, בין בהודעות שנמסרו על-ידו ובין בדברים שמסר לאנשי משטרה, הכל כפי שיפורט בהמשך.

למעשה, ניתן לומר שהמחלוקת בתיק זה אינה מחלוקת משפטית דווקא לגבי קיום יסודות טענת ההגנה העצמית על-ידי הנאשם, אלא מדובר בעיקר במחלוקת עובדתית באשר לנסיבות האירוע והשתלשלות הדברים שהובילו לפציעתו של המתלונן במהלך אותו אירוע קטטה.

הנאשם טען שמדובר במסכת אחת של אירועים שלא הייתה בה הפוגה כלל ועיקר, כאשר מעשה הדקירה שמיוחס לו בוצע על-ידו, אם בכלל, בשלב שבו הוא היה נתון בסכנת חיים, ושעה שחש כי הוא הולך לאבד את חייו - נטל דבר-מה מבלי לדעת מה טיבו וטבעו, והיכה באמצעותו את המתלונן רק כדי להרחיקו ממנו ורק בכדי למנוע מהמתלונן להמשיך ולסכן את חייו.

גירסה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים, ובעצם מהווה את ליבה של המחלוקת בין הצדדים, כאשר אם אכן זו הייתה מוכחת בפני בית-המשפט - כטענת הנאשם - אזי היה מקום לשקול קבלת טענת הסניגוריה בדבר קיום נסיבות ההגנה העצמית. לשון אחרת - האם דקירתו של המתלונן התבצעה במקום שבו פרצה התגרה בין הניצים ובמהלכה הוחלפו מהלומות ביניהם, כאשר לטענת הנאשם הוכה קשות על-ידי השניים ופעל באופן אינסטינקטיבי; או שמא מעשה הדקירה אירע רק לאחר סיום הקטטה בין הניצים כאשר המתלונן הלך לדרכו והגיע עד למכוניתו ואז רדף אחריו הנאשם ודקר אותו את אותה דקירה.