כתב האישום ותשובת הנאשם
1. בכתב האישום הואשם הנאשם בנשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק. על-פי המפורט בכתב האישום, ביום 9.7.06, בשעה 02:30 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לרח' משה דיין בירושלים כשהוא נושא רימון הלם (להלן - "הרימון"), ובכוונתו להצמידו לתחתית רכב מסוג "סובארו" (להלן - "הרכב"). בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, היה הרכב בבעלות בצלאל מעברי, ושימש אותו ואת בת זוגו, לאה סויסה (להלן - "המתלוננים"). הנאשם ניגש לרכב, אשר חנה אותה עת ברחוב, וחיבר את הרימון לסרן האחורי שלו. לאחר מכן קשר הנאשם לניצרת הרימון חבל, אשר קצהו השני חובר לכביש במסמרים, כך שבעת נסיעת הרכב תישלף הנצרה והרימון יופעל ויתפוצץ מתחת לרכב. הנאשם עשה את המעשים המתוארים לעיל במטרה להפחיד את המתלוננים.
2. בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בהאשמות המיוחסות לו. לגירסתו, שהה בביתו ביישוב "אדם" במועד הנזכר בכתב האישום.
על הראיות
3. המאשימה סומכת את האמור בכתב האישום על עדותם של יהודה ניסים (להלן - "יהודה") ושלום לוי (להלן - "שלום"), אשר על-פי עדותם הסיעו את הנאשם מביתו ביישוב "אדם" לשכונת "פסגת זאב" בירושלים בסמוך לרכב שאליו הוצמד הרימון; על הודעותיהם של שלושה עדי ראייה - הודעות שהוגשו בהסכמת הנאשם, וכן על התנהגותו של הנאשם במהלך חקירתו במשטרה ובשעה שנערך עימות בינו לבין יהודה. הנאשם סומך את הגנתו על עדותו ועל מחדלים בחקירת המשטרה, לטענתו.
הראיות מטעם המאשימה
4. על פי עדותו של יהודה (ע"ת 2), בחקירה הראשית, הכיר את הנאשם באמצעות שלום, חברו הטוב מילדות. על-פי גירסתו, ביום 9.7.06, בסביבות השעה 02:00, הגיעו הוא, שלום ובחורה בשם מור מאילת ליישוב "אדם", שם מתגורר הנאשם. השלושה הגיעו ברכבו של שלום מסוג טנדר איסוזו, חד קבינה, בצבע לבן. במהלך הנסיעה מאילת שוחחו שלום והנאשם במכשיר הטלפון הנייד, והנאשם הזמין אותם לביתו לשתות כוס קפה. לאחר שהשניים הורידו את מור בביתה ביישוב, הגיעו לביתו של הנאשם, שתו קפה ולאחר מכן יצאו השלושה ברכב שעמו הגיעו ונסעו לכיוון ירושלים, כאשר שלום נוהג ברכב. הנאשם הצטרף לנסיעה לבקשתו. משהגיעו לשכונת פסגת זאב הורה הנאשם לשלום כיצד לנסוע ובמקום מסוים הורה לו לעצור ואמר לו שיתקדם בערך 150-200 מ' והוא תיכף חוזר. הנאשם ירד מהרכב, שלום התקדם עם הרכב, כאשר העד יחד עמו, ולאחר כ-10-15 דקות שב הנאשם לרכב ואמר לשלום:
"תיסע, תיסע מפה מהר" (פר', עמ' 13, ש' 13-17). העד לא ידע לומר לאיזו מטרה ירד הנאשם מהרכב. שלום נסע, נכנס לרחוב ללא מוצא, עשה סיבוב פרסה ונסע לכיוון היישוב אדם. בעת הנסיעה אמר הנאשם, לדברי העד,
"אתם רואים את האוטו הלבן הזה, הסובארו הלבנה, שמתי שם רימון" (שם, ש' 21-23). בטרם הגיעו למחסום המוצב לאחר היציאה משכונת פסגת זאב, הוריד שלום את העד בתחנת אוטובוס ואמר לו להמתין שם על מנת שהמשטרה לא תתפוס את שלום כאשר הוא מסיע ברכבו שני נוסעים בקבינה של הרכב, כאשר מותר להסיע נוסע אחד בלבד. העד ירד תחנה או שתיים לפני הפנייה ליישוב אדם. העד הבחין, כי לנאשם היה "משהו כזה ביד", אשר לא הבחין בכך בשעה שהגיעו לשכונה עד לירידתו בתחנת האוטובוס. לדבריו, רצה הנאשם לתת לו את החבילה האמורה, על מנת שיזרוק אותה לזבל, אולם הוא סירב לגעת בה, ובתגובה לכך אמר לו הנאשם "אני מתחרט" וכי הוא יזרוק את החבילה לפח (שם, עמ' 14, ש' 2-7). עוד הוסיף העד, כי שלום החזיר את הנאשם ליישוב אדם ולאחר כ-10-15 דקות שב לאסוף אותו. בשעה שהמתין לו שוחח בטלפון הנייד עם מור. לאחר שאספו נסעו השניים לכיוון פסגת זאב, שם אמר לו שלום, כי יש בדעתו לאסוף את בן דודו, סער, ששהה אותה עת אצל חברתו. כשהגיעו למקום שם נדברו שלום וסער להיפגש, הגיעה המשטרה והם נעצרו.
במהלך חקירתו בבית המשפט הודה העד, כי בחקירתו הראשונה במשטרה לא מסר את העובדות כהווייתן, כי אספו את הנאשם מהיישוב והביאוהו לפסגת זאב. לדבריו, עשה זאת מפחד לאחר ששמע את דבריו של הנאשם, כאשר חזר מהצמדת הרימון לרכב. לאחר מכן, בחקירה השניה, שוכנע על ידי החוקר לספר את האמת וכך עשה במהלך הודעותיו הנוספות שמסר במשטרה (שם, עמ' 15, ש' 19 ואילך). העד הוסיף, כי במהלך עימות שנערך בינו לבין הנאשם הרגיש תחושה של פחד (שם, עמ' 16, ש' 23-28).
בחקירתו הנגדית העיד יהודה, כי בהודעתו הראשונה במשטרה לא סיפר כי היו אצל הנאשם ביישוב אדם, כיוון שפחד (שם, עמ' 17, ש' 25 ואילך). העד שב ואישר, כי הנאשם סיפר לו ולשלום בשעה שחזר לרכבו של שלום, כי שם רימון ברכב. עוד הוסיף, כי לא ידע מהיכן הגיע הרימון אשר הוצמד לרכב, הוא לא ראה מאומה. העד אישר, כי הנאשם הוא שביקש משלום שיקפיץ אותו לפסגת זאב.
העד יצא עם חוקריו והצביע על המקומות שם אירעו האירועים בשכונת פסגת זאב (ת/24).
5. על פי עדותו של שלום (ע"ת 3), בחקירתו הראשית, הוא והנאשם הינם שכנים ועבדו יחדיו. השניים מכירים מזה כמה שנים. העד העיד, כי בדרך חזרה מאילת הגיעו לביתו של הנאשם ביישוב אדם לשתות כוס קפה והנאשם ביקש ממנו לקחתו ל"פסגה". לדבריו, אמר לו הנאשם, שהוא הולך "לסידור בפסגה". משהגיעו לשכונת פסגת זאב, הורה לו הנאשם לעצור במקום כלשהו. הנאשם ירד מהרכב, ביקש ממנו לחכות לו במרחק של 100 מ' קדימה. הנאשם לא אמר לו לשם מה הוא יורד מהרכב. לאחר כמה דקות שב הנאשם לרכב ואמר לו להחזירו לביתו, וכך עשה, לאחר שהוריד את יהודה לפני היציאה משכונת פסגת זאב. לדבריו, ביקש מיהודה לרדת מהרכב, כיוון שראה ניידת משטרה בסמוך למחסום. העד אישר את הדברים שמסר במשטרה לגבי לבושו של הנאשם באותו לילה - ג'ינס רגיל כחול וחולצה אפורה (שם, עמ' 28, ש' 22 ואילך). העד אישר כי במהלך הודעותיו במשטרה הכחיש כל קשר לאירוע, לרבות העובדה שאסף את הנאשם מביתו, ירידתו של הנאשם מהרכב בפסגת זאב, חזרתו לרכב והשבתו לכיוון היישוב "אדם". לדבריו, עדותו בבית המשפט היא זו המשקפת את האמת (שם, עמ' 5-17).
במהלך חקירתו הנגדית, שב העד ואישר כי אסף את הנאשם מביתו ביישוב אדם, הסיעו לשכונת פסגת זאב והשיבו לכיוון היישוב "אדם". העד הוסיף, כי לא שמע את הנאשם אומר, כי הניח רימון ברכב כאשר אסף אותו, וכן לא אישר את דבריו של יהודה, כי הנאשם ביקש מיהודה לקחת חבילה ולזרוק אותה, שכן "לא נתקל בדבר כזה" (שם, עמ' 32, ש' 28 ואילך). העד הכחיש כי תיאם גירסאות עם יהודה, או כי אמר לו דבר מה או כי התלחש איתו (שם, עמ' 33, ש' 10-24).
6. כאמור, הגישה המאשימה בהסכמת הנאשם הודעות של שלושה עדי ראייה, מבלי שעדים אלה נחקרו חקירה נגדית על הודעותיהם. העד אודי ארוך, סיפר בהודעתו במשטרה (ת/7), כי בתאריך 9.7.06, בשעה 02:00 - 02:30, ישב עם חברתו לימור גז ברכבו מסוג "טויוטה" בשדרות משה דיין בשכונת פסגת זאב בירושלים. אז הבחין ברכב מסוג איסוזו, "דאבל קבינה" בצבע לבן, עוצר בצד הנגדי מתחת לבניין מס' 51 או 53. מהרכב ירד בחור שלבש חולצה אפורה וחולצה קצרה טי-שרט, חצה את הכביש לכיוון תחנת האוטובוס. הרכב שהביאו המשיך בנסיעה ונעצר לאחר כ-50 או 60 מ' כשהמנוע נשאר דולק. לדעתו, אלו שהיו ברכב חיכו לזה שירד מהרכב. העד הבחין בבחור שירד מהאיסוזו חוצה את הכביש בחזרה, כשעל ידיו כפפות בצבע בהיר, הלה התכופף ליד רכב סובארו לבנה. הבחור גם התרומם וישב כדי לראות האם מישהו מגיע או עובר. כעבור מספר דקות הבחין, כי אותו אדם הולך במהירות מהסובארו שאליה רכן לכיוון האיסוזו שהמתינה לו בהמשך הרחוב, נכנס לאיסוזו והרכב נסע מהמקום. העד חשד, כי אותו אדם בא לפרוץ לרכב, התקשר למשטרה ודיווח על הרכב ועל מה שעשה אותו בחור. השוטרת שהשיבה לו ביקשה שיתקרב לרכב הסובארו ויתאר מה קרה שם. הוא וחברתו נסעו, עשו סיבוב פרסה, הגיעו עד לסובארו שמתחתיה רכן אותו אדם, ואז ראה העד רימון הלם מחובר עם חוטים בצד האחורי, הימני. את זאת מסר לשוטרת שביקשה ממנו להתרחק מהמקום. העד מסר, כי לא רשם את מספר רכב האיסוזו, שבו היו שלושה אנשים, כולל זה שירד ממנו. לדבריו, היה במרחק של כ-40-50 מ' מרכב הסובארו. על פי האמור בהודעתו אין הוא יכול לזהות את הבחור שירד מהאיסוזו. בשעה שירד אותו אדם מהאיסוזו לא החזיק בידיו חפץ כלשהו, אולם, כאשר חזר לרכב האיסוזו החזיק משהו בשתי ידיו.
7. חברתו של העד האמור, לימור גז, מסרה בהודעתה במשטרה (ת/9), כי ישבה עם חברה ברכב, לפתע עצרה מכונית ליד הבניין בו היא מתגוררת, בניין מס' 51. בחור ירד מהרכב שנעצר שם ועבר לצדו השני של הכביש, שם ישנה תחנת אוטובוס ולידה ישנו פח. הוא הוציא מהפח שקית והבחינה, כי על ידיו ישנן כפפות. אותו אדם הסתכל לכל הכיוונים וכן מסביב לרכב הסובארו הלבנה. תחילה, הסתכל על הסובארו מקדימה, ולאחר מכן עבר לצד האחורי, התכופף, שם היה בערך כ-2 דקות. כעבור כשתי דקות וחצי, קם אותו אדם, החל לרוץ לכיוון הרכב שהוריד אותו ועלה לרכב שנסע מהמקום. הרכב האמור עשה סיבוב פרסה ושב לכיוונם. לדבריה, הרכב האמור היה איסוזו טנדר פתוח מאחור, בצבע לבן, על הדלת הייתה מדבקה כחולה. לדבריה, לא ראתה את מספר הרכב. העדה תיארה את האדם שירד מהרכב כך:
"בערך 1.70 - 1.75 מ', לבש חולצה אפורה, טי-שרט קצרה, מכנסיים כהות, היה כהה בפנים, שיער קצוץ בצבע שחור, היה רזה, נראה לחוץ בערך גיל 25" (ת/9 ש' 26-28)
. לדבריה, בהודעתה האמורה, היו ברכב האיסוזו נהג, והאדם הנוסף שירד, ותוכל לזהותם. עוד הוסיפה העדה, כי רכב האיסוזו המתין במרחק של 50 מ' לערך, לאחר שהוריד את האדם שניגש לרכב הסובארו. אותו אדם הוציא מהפח שקית קטנה
"אולי בצבע לבן". כן ראתה כפפות בצבע לבן על ידיו, שכן ראתה אותו מותח אותם (שם, עמ' 2, ש' 1-15).
לימור מסרה הודעה נוספת ביום 12.7.06 (ת/10). בהודעה זו שבה וציינה, כי היא חושבת שתוכל לזהות את הגבר שהתעסק עם רכב הסובארו, כי ראתה את פניו, והיתה במרחק של 15-25 מ' ממנו. לימור תיארה את הגבר האמור בהודעה זו כ -
"בחור שחום, גובה בינוני, שיער שחור קצר לא קצוץ, מבנה גוף בינוני, נראה בגיל 23 ל-30, לבש חולצה אפורה ומכנסיים כהות" (ת/10, ש' 8-9). העדה הוסיפה כי אותו גבר נראה נורא לחוץ ועל כן חשדו בו מהרגע שראו כי הוא שם כפפות על ידיו. העדה הוסיפה כי היא מוכנה לנסות ולזהות את החשוד במסדר זיהוי אך אינה רוצה לראותו פנים אל פנים כי היא מפחדת.
העדה שירטטה את מקום חנייתם של כלי הרכב השונים, וכן הוסיפה פרטים שבאו לידי ביטוי בעדותה (ת/11). לעדה נערך מסדר זיהוי תמונות, אולם היא לא הצליחה לזהות את החשוד אותו תיארה (ת/12).
8. עד ראייה נוסף שהודעתו הוגשה בהסכמה הוא מר שמעון יהודה (ת/8). העד מסר, כי הוא מתגורר בשדרות משה דיין בבית מס' 51. בסמוך לשעה 01:30 לערך, שמע צפירה ארוכה של רכב, יצא לחלון הצופה לכיוון שדרות משה דיין וראה רכב מסוג הונדה שאליו עלתה שכנתו לימור. באותו רגע הגיע למקום רכב מסוג איסוזו טנדר, שהעד אינו זוכר את צבעו, ירד ממנו בחור שחצה את הכביש, ניגש לפח אשפה שעמד ליד תחנת אוטובוס, הוציא שקית, חצה שוב את הכביש וניגש לרכב סובארו שעמד במקום. הבחור עמד ליד הסובארו מלפניו של הרכב, הסתכל על מספר הרכב. העד נכנס לביתו, שכן לא חשד בכלום ולא ייחס לכך חשיבות. העד תיאר את הבחור שירד מהאיסוזו כך:
"רזה, שיער שחרחר קצוץ לבש חולצת טריקו אפור ... גובה כמטר שבעים לערך" (ת/8, ש' 14). העד הוסיף, כי לא שם לב למכנסיו של אותו אדם, ולא יוכל לזהותו. עוד הוסיף, כי האיסוזו שהוריד את אותו בחור המשיך בכיוון נסיעה לשכונת נווה יעקב, וכי הבחור שירד מהאיסוזו יצא מהמושב שליד הנהג.
עדות הנאשם
9. הנאשם העיד בחקירתו הראשית, כי הוא מתגורר ביישוב אדם עם חברתו לחיים. הוא מכיר את שלום מזה הרבה שנים ואת יהודה הוא מכיר זמן קצר יותר דרך שלום. באותו מוצאי שבת, שוחח עם שלום שהיה בדרך מאילת. לדבריו, שלום אמר לו שהוא צריך להוריד ידידה ביישוב אדם וכי יעברו אצלו לשתות כוס קפה והוא הזמינם לעשות כן. שלום ויהודה הגיעו לביתו בסביבות השעה 01:30, 02:00, ישבו כ-20-30 דקות לכל היותר. שלום קיבל טלפון ואמר שהם הולכים. שלום הזמינו לראות את רכב האיסוזו, הנאשם יצא איתם, הסתכל על הרכב, אולם לא נסע עמם לשום מקום. הנאשם הכחיש, כי נסע עם השניים לפסגת זאב. הנאשם הוסיף, כי הינו כועס מאוד על השקרים ששמע מפיהם של עדי התביעה, ואינו יודע איך ולמה התגלגלו העניינים בצורה זו. לדבריו, לא רצה לשתף פעולה במהלך חקירתו במשטרה, או לערוך עימות, בגלל כל "ההפרכות האלה" (פר', עמ' 38, ש' 7). לדבריו, עצרו את אביו ורצו לעצור אף את אחיו, אימו וסבתו, כדי לקשור אותם למשפחת פשע. הנאשם הוסיף, כי אינו מכיר כלל את המתלוננת, הגב' סויסה. עם זאת, הוסיף, כי אהרון כהן הוא אח של אימו, אותו הוא מכנה "דוד גבי", וכי הגב' סויסה היא אחות אישתו של הדוד גבי. לדבריו, לא ידע כלל על סכסוך שיש בתוך המשפחה לגבי ירושה והוא שמע זאת לראשונה במהלך חקירתו במשטרה.
בחקירה הנגדית ציין הנאשם, כי יחסיו עם שלום הם טובים, ושלום העסיקו כשבועיים - שלושה לפני האירוע בשכר יומי, וכי הוא שכנו. הנאשם טען, כי אינו יכול להסביר כיצד זה שני אנשים שהינם חבריו מפלילים אותו ושב ואמר, כי הינו זועם על כך.
הנאשם שב והסביר מדוע סירב למסור גירסה בחקירתו הראשונה במשטרה, בכך שהוא הגיע עם אביו לחקירה, השניים הופרדו, והחלו להאשימו ואמרו לו שיעצרו את אביו, אמו וסבתו. הוא הרגיש שאין לו מה להתגונן, ולפיכך סירב לדבר עם חוקריו. עוד הוסיף, כי בשעה שנפגש עם עורך דינו, הסביר לו שהוא רוצה לשמור על זכות השתיקה, ועורך דינו אישר לו צעד זה עד אשר ידע מהו חומר החקירה הקיים נגדו.
אשר לטענת ב"כ המאשימה, כי במהלך העימות שנערך לנאשם עם יהודה, נראה הנאשם מסמן ליהודה על פיו לשתוק, השיב הנאשם:
"
לא.
אולי חיטטתי באף, אבל לא עשיתי לו שום סימון" (פר' עמ' 40, ש' 4-6). משהתבקש הנאשם לתאר את מבנה גופו, סיפר כי הינו שוקל 75 ק"ג לערך, גובהו 1.70 מ' ומשהו, ובאותה עת היה עם שיער שחור קצוץ. הנאשם אישר, כי הוא מבין במכונאות ויודע להתעסק עם כלי רכב. משנשאל הנאשם הכיצד זה תיארו עדי הראייה את האדם שהניח את הרימון מתחת לרכב בתיאור דומה לשלו, השיב, כי אינו יודע וכי ישנם אין ספור אנשים היכולים להתאים לתיאור שלהם, ומכל מקום, הם לא זיהו אותו לא בתמונות ולא בדרך אחרת כלשהי.