הכרעת דין בתיק פח 3005/06

השופטת ד.סלע:

עביר סלאמה, ילידת 1984, היתה בת 21 כאשר נגרם מותה בטרם עת (להלן: המנוחה). המאשימה ייחסה לאחיה, הנאשמים, את גרימת מותה.

הנאשמים הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חטיפה לשם רצח - עבירה לפי סעיף 369 ו-372 בצירוף 29 לחוק העונשין, ורצח בכוונה תחילה - עבירה לפי סעיף 300 (א) (2) ו-301 בצירוף 29 לחוק העונשין.

1.         המעשים והעבירות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום

א. בתאריך 18.12.05, בשעה 17:00 או בסמוך לכך (להלן: יום האירוע), ביער הסמוך לישוב חזון, קשרו הנאשמים קשר להמית את המנוחה,  לאחר שגילו כי היא מנהלת קשר רומנטי עם  אחר (להלן: החבר), מכיוון שראו בכך פגיעה בכבוד המשפחה. במסגרת הקשר, תכננו הנאשמים להביא את המנוחה למקום בו ימיתוה בתואנת שווא, כי הם נוסעים לבית החבר כדי  להסדיר את היחסים בין השניים.

ב. סמוך לאחר מכן הגיעו הנאשמים, בטנדר טויטה מ.ר. 5625119, השייך לנאשם 1 (להלן: הרכב), אל בית הוריהם בכפר מג'אר, ושכנעו את המנוחה לנסוע עמם במרמה, כאמור לעיל. במהלך הנסיעה סטו הנאשמים ליער "מורן" הסמוך לישוב חזון (להלן: החורשה), על מנת להמית שם את המנוחה, ונעלו את הדלתות והחלונות ברכב, על מנת למנוע את בריחתה. בחורשה, בתוך הרכב, חנקו הנאשמים את המנוחה בידיהם מתוך כוונה להמיתה. לאחר מכן הוציאו את המנוחה מהרכב ועל מנת לוודא כי היא מתה, חסמו את פיה ואפה בנייר הדבקה, הניחו את גופתה בתעלה שבמקום וכיסו את פלג גופה העליון בעפר. בכך, גרמו הנאשמים למותה של המנוחה, כתוצאה מתשניק (חנק) מכני בעקבות לחץ על הצוואר ועל הפנים.

ג. נטען, כי במעשיהם המתוארים לעיל קשרו הנאשמים קשר לבצע פשע, פיתו את המנוחה באמצעי תרמית ובכפיה לבוא עימם מבית הוריהם, וזאת כדי לרוצחה וגרמו למות המנוחה בכוונה תחילה, לאחר שהחליטו להמיתה והמיתוה בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכלו לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיהם ולאחר שהכינו את עצמם להמיתה.

2.         תשובת הנאשמים לאישומים המיוחסים להם.

בתשובתם לאישומים, לא כפרו הנאשמים בהובלת אחותם המנוחה אל היער, ואף לא בכך כי הותירוה שם, אך לטענתם מעולם לא קשרו קשר להמיתה, לא רימוה, שעה שנסעה  עמם, לא התכוונו להמיתה ולא רצו במותה. כאשר השאירוה ביער, סברו כי היא עדיין חיה, דאגו לסמן בדליים את המקום בו נשארה, כדי לאפשר לבני משפחה להגיע למקום ולהושיט לה עזרה רפואית שתציל את חייה, ואף התקשרו והודיעו למשפחתם על מקום המצאה.

הנאשמים הכחישו את סיבת המוות הנטענת, וטענו כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מנטילת כמויות אדירות של חמר בשם נורדזפאם (NORDAZEPAM), אשר שרידיו נמצאו בגופתה בבדיקה שלאחר המוות, ואשר לטענתם עלול להיות קטלני בעת נטילתו בכמויות מופרזות.

בתשובתם טענו הנאשמים, כי פעלו ללא כוונה וללא הכנה שתכליתה להמית את אחותם המנוחה, מתוך סערת רגשות מתמשכת, והתנהגותם נבעה ממצב נפשי קשה, אשר מנע מהם שיקול דעת, מחשבה צלולה או אפשרות לרגיעה לצורך איזון נפשי והחלטות נכונות. לא היתה להם רצייה לקטול את אחותם, או אפשרות להשתלט על הדחפים שאחזו בהם לפני הארוע.

בסיכומיהם נטען כי שניהם פעלו מתוך קינטור, אך רק הנאשם 2 פעל מתוך אוטומטיזם. 

עוד נטען כי כל אמרה בהודעותיהם או בשחזורים שנערכו במשטרה, הכוללת הודאה

ברצח המנוחה, אינה נכונה ואינה אמיתית, וניתנה על ידם כאשר היו במצב נפשי גרוע, באובדן שיקול דעת, בסערת רגשות ובטשטוש, שרויים באובדן חושים, צער, עצב ויגון שגרם לאיבוד שליטה ולהתפרצות רגשות, אשר הביאה אותם להתבטא בצורה בלתי מדוייקת ולהודות בעובדות שאינן אמת.

3.          תשתית עובדתית שאינה שנויה  במחלוקת

לאחר שנשמעו עדויותיהם של הנאשמים בבית המשפט, נתגבשה גרסתם לגבי השתלשלות העניינים הרלוונטיים לאישום שבפנינו, והעובדות דלקמן אינן שנויות במחלוקת.

המנוחה היתה אחותם הצעירה של שני הנאשמים, רווקה וגרה בבית הוריהם בכפר מג'אר. הנאשמים נשואים ואבות לילדים, מתגוררים אף הם בכפר. הנאשם 1, יליד 68', הוא הבן הבכור במשפחה, והנאשם 2, יליד 71', הוא שכנו וקרוב אליו.

במהלך דצמבר 05', נתגלה לנאשמים כי למנוחה קשר טלפוני קבוע עם בחור בו פגשה במקום עבודתה (לעיל ולהלן: החבר). הנאשם  2 דרש ממנה להתפטר ממקום העבודה, ובני המשפחה אף דרשו מהאם לבדוק את בתוליה של המנוחה. ביום הארוע בשעות הבוקר, הזעיקו ההורים את הנאשם 1, וסיפרו לו כי למנוחה יש קשר רומנטי מתמשך עם החבר. בהמשך סיפרה לו אמו בנוכחות אביו כי לקחה את המנוחה לבדיקה רפואית והתברר שאינה בתולה, כי היתה בהריון ואף עברה הפלה. הנאשם 1, אשר היה המום ונסער למשמע החדשות, שוחח עם אביו על האפשרות ללכת למשפחת החבר כדי לפתור את הבעיה, ואף התקשר עימו טלפונית, באמצעות המנוחה. בשיחה הבהיר לחבר כי אם הוא רציני ביחס למנוחה עליו להגיע לביתם, אך הלה הסביר שהוא שקוע בחובות, אין לו כסף להתחייב בשלב זה, אך עם זאת, הוא מעוניין במנוחה ויגיע אליהם בעתיד.

לאחר דברים אלה נסע הנאשם 1 לביתו, אכל, התארגן והמתין לחזרת הנאשם 2 לביתו מעבודתו. כאשר חזר הנאשם 2, אמר לו הנאשם 1 כי לאחר שיאכל, יתרחץ, יתפלל וינוח, הוא מעוניין לדבר אתו, וכך היה. השניים נסעו יחדיו ברכבו של הנאשם 1 ליער הסמוך לישוב חזון, שם סיפר לו הנאשם 1 את קורות אותו בוקר, ולאחר התייעצות החליטו השניים לפעול (להלן: השיחה ברכב). הנאשמים חזרו לבית הוריהם, ובשלב זה הראתה להם אמם תעודה רפואית שנערכה על ידי הרופאה ד"ר אמל יוסף (להלן: ד"ר אמל), ובו נכתב כי המנוחה היתה הרה ועברה הפלה. הם אמרו להוריהם ולמנוחה כי הם מתכוונים לנסוע עם המנוחה לבית החבר בדיר אל אסד כדי לדבר עם משפחתו, ולקחו את המנוחה ברכבם. כאשר הגיעו לחורשה, סטו מהדרך, נכנסו לחורשה וחנקו אותה שוב ושוב. לאחר מכן, הדביקו נייר דבק על אפה ועל פיה, הניחו אותה בתעלה חפורה וכיסו את ראשה בעפר. את המקום סימנו בדליים שחורים שהוציאו מהרכב, כדי להקל על מציאתה, ונסעו להסגיר עצמם למשטרה. בדרך התקשרו לדודיהם, הודיעו להם על המעשה, ביקשו מהם להזעיק אמבולנס ומשטרה, וכן התקשרו לנשותיהם, סיפרו להן כי לא יחזרו הביתה עוד זמן רב, וביקשו מהן לדאוג למשפחותיהם.