הכרעת דין בתיק פח 1118/06

השופט נ. זלוצ'ובר:

1.     כתב האישום

נגד הנאשם, שהוא תושב חזעאה שבעזה, הוגש כתב אישום ביום 8/10/06, הכולל שלושה אישומים:

שלושת האישומים מייחסים לו עבירה של קשירת קשר לפשע, עבירה בניגוד לסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. האישום השלישי בלבד מייחס לו בנוסף עבירות של ניסיון לרצח ונשיאת נשק- עבירות בניגוד לסעיפים 305(1) ו- 144(ב) רישא לחוק הנ"ל וכן עבירה של חברות בארגון טרור, עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948.

עפ"י עובדות האישום הראשון, במועד סמוך לחודש יוני 2006, פעיל בארגון "כתאאב אבו ריש" (להלן: "הארגון")- חכמי אחמד קדיח, (להלן: "חכמי") פנה לנאשם והציע לו להצטרף לארגון ובמסגרת פעילותו, לאתר מקום לחפירת מנהרה לצורך החדרת אנשים חמושים למדינת ישראל. הנאשם הסכים ובמסגרת הקשר ולשם קידומו, פנה לשחדה אבו רוק (להלן: "אבו רוק") שהוא בעל חלקת אדמה באזור חזעאה הסמוך לגדר הגבול עם מדינת ישראל, ונפגש בביתו עם חכמי, אבו רוק ושני פעילים של הארגון. במפגש סוכם, כי אבו רוק ישכיר לנאשם ולחכמי את חלקת האדמה לשנה, תמורת 40,000$ וזאת על מנת לחפור מנהרה בשטחו שדרכה יעברו אנשים חמושים לשטח ישראל. הנאשם אמור היה לקבל תמורת מעשיו 7,000$, מסך התשלום שיקבל אבו רוק מחכמי. מספר ימים לאחר מכן, שינה אבו רוק את דעתו וחזר בו מההסכמה לחפירת המנהרה, כך שהמנהרה לא נחפרה.

עפ"י עובדות האישום השני, הנאשם, במסגרת הקשר שתואר באישום הראשון ולשם קידומו, התבקש על ידי חכמי למצוא אתר חלופי לחפירת המנהרה. הנאשם פנה לסולימאן דוויק (להלן: "סולימאן") שאף הוא בעל שטח אדמה קרוב לגדר הגבול עם ישראל, והציע לו להשכיר לארגון את חלקת האדמה שלו. סולימאן הסכים, בלי לדעת את המטרה לשמה שוכרים את אדמתו ודרש תשלום של 2,000$ לשנה.

הנאשם סיפר לחכמי על הצעתו של סולימאן וחכמי הסכים, אולם לא חזר לנאשם והעסקה לא יצאה לפועל.

שבועיים לאחר מכן פגש הנאשם בחאן יונס את פואד אלדגמי, המתגורר בעזה בסמוך לגדר הגבול עם ישראל והציע לו לאפשר לארגון לחפור מנהרה מביתו. אלדגמי הסכים, אולם דרש כתשלום את שוויו של הבית. הנאשם פנה לחכמי עם פרטי ההצעה, אולם חכמי סרב והחפירה לא יצאה לפועל.

עפ"י עובדות האישום השלישי,במועד לא ידוע במהלך שנת 2003, הגיעו לביתו של הנאשם שפיק ברים (להלן: "אבו מחמד") שהינו פעיל בארגון החזית העממית, אשר הוכרז ע"י ממשלת ישראל כארגון טרור, ואחיינו. השניים הביאו עימם שני שקים ובהם שני מטעני נפץ, כל אחד במשקל של 15 ק"ג וכן כבלי חשמל לחיבור המטענים. אבו מחמד פנה לנאשם וביקש ממנו לשמור על המטענים בביתו. הנאשם הסכים, והסתיר את המטענים בבית אחיו הסמוך במשך שבוע ימים.

שבוע לאחר מכן, הגיעו שוב אבו מחמד ואחיינו לבית הנאשם ואבו מחמד ביקש מהנאשם, כי יחד עימו יטמין את המטענים ויפעילם נגד טנקים של כוחות צה"ל. הנאשם הסכים ויחד עם אדם בשם פואד אבו רגילה, נשאו את המטענים ואת כבלי החשמל למקום וזאת כשהנאשם נושא על גופו רובה מסוג קלצ'ניקוב.

הנאשם ואחרים הטמינו את המטענים ואבו מחמד הפעיל אותם, כך שאם טנקים יעברו במקום, הם יתפוצצו. הארבעה המתינו כשעה, אולם טנקים לא עברו במקום, וכעבור שעה פירק אבו מחמד את המטענים והנאשם שב להסתירם בבית אחיו. כשבוע לאחר מכן הגיע שוב אבו מחמד לבית הנאשם וביקש ממנו שיטמין בעצמו את המטענים במקום בו עוברים טנקים, אולם הנאשם סירב באומרו שאינו יודע כיצד לעשות כן ואבו מחמד לקח את המטענים מהנאשם.

אבו מחמד ביקש מהנאשם בתקופה האמורה לדווח לו על תנועת כוחות צה"ל באזור. הנאשם הסכים, אך בפועל לא דיווח על כך.

במענה לכתב האישום  ביום 27/11/06 כפר הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו באישומים שבכתב האישום ואמר, כי אין לו טענות מקדמיות ואין לו טענות זוטא. בא כוחו ביקש לענות לכתב האישום בפירוט וביום 4/2/07 תשובת הנאשם לאישום היתה:

  "לגבי האישום הראשן והשני, הנאשם אמר את הדברים האלה אבל הדברים אינם נכונים. הוא התרברב בדברים אלה בפני המדובבים, אבל הדברים לא נכונים. לגבי פרט האישום השלישי, הנאשם כופר בחלק מהעובדות, מודה בחלק מהעובדות. הוא מודה בכך שהגיע אליו שפיק אלברם והורה לו לאחסן שני מטעני חבלה וכעבור מספר ימים הגיע אותו שפיק, ביחד עם בן אדם נוסף והיה באזור עוד בן אדם וארבעתם הלכו. ואותו שפיק והבן אדם הנוסף, שהוא קרוב משפחה של שפיק אלברים, הם שהניחו את המטען ולא הנאשם. הנאשם טוען שהוא לא חבר בארגון טרור, לגבי הוראת החיקוק, והמעשים אינם בגדר ניסיון לרצח".

2.   ראיות לאישום הראשון

ע.ת.1, רס"ר חיים אלשמי, גבה את ת/1 ות/2, אמרות הנאשם. העד הסביר, כי האמרות נגבו בשפה הערבית שהיא שפת האם שלו ונרשמו בשפה העברית. התרגום נעשה סימולטאנית, תוך כדי גביית האמרה. העד גם תרגם לנאשם לערבית את מה שכתב בעברית והנאשם חתם בסוף האמרה, לאחר שזו גם הוקראה במלואה. העד טען, כי הנאשם מסר את האמרות מרצונו הטוב והחופשי. כמו כן, העד העיד, כי בזמנו לא היתה חובה לכתוב את האמרה בשפה בה נגבתה ונוהל זה נכנס לתוקף רק בשנת 2007.

בת/1, אמרת הנאשם מיום 14/9/06, אמר הנאשם, כי שלושה חודשים לערך לפני העדות פנה אליו, חכמי קדיח שהוא פעיל ארגון כתאאב אבו ריש וביקש ממנו לאתר מקום לחפירת מנהרה לצורך החדרת מפגעים. הנאשם, כך לדבריו, פנה לשחאדה אבו רוק, אשר יש לו חלקת אדמה במרחק של 600 מטר מגדר הגבול עם ישראל, והנ"ל ביקש להיפגש עם חכמי קדיח ואחרים. הנאשם ארגן בביתו פגישה עם הנוגעים בדבר ובה הוסכם, כי אבו רוק ישכיר לארגון את השטח תמורת 40,000$ לתקופה של שנה, וזאת כשהוא יודע שמטרת ההשכרה היא לצורך חפירת מנהרה להחדרת חמושים לשטח ישראל. כמו כן, סיפר הנאשם, כי הוסכם ששכר טרחתו יהיה 7,000$ מתוך תשלום דמי השכירות. הנאשם  המשיך לתווך בין הצדדים וניסה להפגישם על מנת להשלים את העסקה, אולם כשחכמי קדיח ונציגים נוספים מהארגון היו בדרכם לבית הנאשם לפגוש את אבו רוק, הודיע האחרון לנאשם, כי הוא החליט לבטל את כל העניין. למשמע סירובו, ביקש חכמי קדיח מהנאשם, כי ינסה לשכנע את אבו רוק בשנית ואף יגדיל את סכום השכירות, אך אבו רוק עמד על סירובו, חרף ניסיונות השכנוע של הנאשם.

בת/2, אמרת נאשם מיום 26/9/06, חזר הנאשם על דבריו בת/1.

3.   ראיות לאישום השני

בת/1 המשיך וסיפר הנאשם, כי חכמי קדיח פנה אליו, משניסיון לאתר אדמה כפי שתואר באישום הראשון לא צלח, וביקש שיחפש חלקת אדמה אחרת. הנאשם סיפר, כי פנה יחד עם אחר בשם סאלח קדיח, לחאלד דוויק שלאחיו סולימאן חלקת אדמה אשר יתכן שתתאים לצרכיו. חאלד דוויק טען, כי אחיו, לו שייכת האדמה, נמצא בסעודיה והוא אינו יכול להשכיר קרקע שאינה שייכת לו. לאחר כשבועיים, אמר הנאשם, כי הוא נפגש במקרה בסולימאן דוויק בחאן יונס, הציע לו להשכיר את חלקת אדמתו וסולימאן הסכים תמורת 2,000$ לשנה. הנאשם טען, כי הוא לא אמר לסולימאן את המטרה לשמה נחוץ הנכס. לבית הנאשם הגיע חכמי קדיח ואחר בשם אחמד אבו רוק על מנת לשוחח על פרטי העסקה החדשה. אבו רוק אמר "תסגרו את העניין" ועזב את המקום. הנאשם הדגיש, כי המשכיר מבקש סכום נמוך עבור השכירות, אך לו עדיין מגיע שכר עבור עבודתו וחכמי קדיח הבטיח לנאשם סכום מכובד עבור עבודתו. הנאשם הוסיף ואמר, כי הוא התקשר מספר פעמים לחכמי קדיח על מנת לקדם את העסקה, אולם חכמי לא החזיר לו תשובה והנאשם הפסיק להתקשר אליו.

בהמשך, תיאר הנאשם כיצד פגש בחאן יונס את פואד אלדגמה שהוא שוטר פלשתינאי והציע לו להשכיר לאנשים את אדמתו בשכונת עבסאן הקטנה, שאף היא צמודה לגדר הגבול עם ישראל, על מנת לחפור מנהרה. אלדגמה השיב, כי הוא מוכן להשכיר את אדמתו תמורת סכום שוויו של הבית, מכוון שאם יקרה משהו, יהרסו את ביתו. לאחר מכן, הנאשם פנה לחכמי קדיח עם פרטי העסקה, אולם חכמי סרב בשל מיקום האדמה בשכונת עבסאן הקטנה.