פ"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1020-06
27/02/2008
|
בפני השופט:
1. א' טל - אב"ד
2. י' אמסטרדם
3. ר' לבהר-שרון
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רחל אבישר- אבלס
|
הנתבע:
מאהר בן דיב סעסע
עו"ד ריאד אניס
|
| הכרעת דין |
השופטת רות לבהר שרון
א. פתח דבר
1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן- "
חוק העונשין"), ועבירה של בריחה ממשמורת חוקית, לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין.
אישום ראשון
2. עפ"י הנטען באישום הראשון, ביום 01.02.1995, רצחו הנאשם ואחמד אלמצרי (להלן -
"אלמצרי") את עמוס חג'ג' ז"ל (להלן -
"המנוח"), כאשר אלמצרי ירה במנוח בעורפו, בפניו ובחזהו.
3. בתקופה הרלוונטית, המנוח הועסק כמאבטח במוסדות חינוך ברמלה, ובמסגרת עבודתו זו נמסר לו אקדח חצי אוטומטי מסוג פארפבלום.
4. הנאשם ואלמצרי הכירו במקום עבודתם המשותף אצל מנשה כחלון באזור.
ביום 30.01.1995, תכננו אלמצרי והנאשם לגנוב את אקדחו של המנוח, כדי לבצע באמצעותו מעשי שוד בצוותא. לצורך כך, ביום 31.01.1995 הציע אלמצרי למנוח לנסוע יחד עימו ועם הנאשם לרכוש מערכת סטריאו במחיר זול.
המנוח הסכים והשלושה נסעו ברכב מסוג פיאט פיורינו השייך למעבידו של אלמצרי. כאשר הם הגיעו לטירה, הציע אלמצרי למנוח להטמין את אקדחו מתחת לכסא הנהג. אלמצרי פנה לנאשם בערבית כדי שהמנוח לא יבין את דבריהם, והורה לו לצאת עם המנוח מהרכב, כדי שאלמצרי יוכל לגנוב את האקדח.
בשלב זה, נסע אלמצרי כברת דרך כדי להתרחק מעט מהנאשם והמנוח, נטל את האקדח והטמין אותו בתוך חגורת מכנסיו.
כאשר עלו הנאשם והמנוח בחזרה לרכב והשלושה החלו לנסוע לכיוון כפר קאסם, הודיע אלמצרי בערבית לנאשם כי האקדח נמצא אצלו. השלושה בילו את הלילה בכפר קאסם בתוך הרכב, כאשר במהלך הלילה החליטו אלמצרי והנאשם לרצוח את המנוח.
5. בבוקר יום 01.02.1995, המשיכו השלושה בנסיעתם, כאשר הנאשם נוהג ברכב, המנוח יושב לצידו ואלמצרי יושב בארגז מאחורה, כשהוא מחזיק באקדח שגנב מהמנוח.
כאשר הגיעו לשטח הררי שליד כפר ג'אמל הם פנו לשביל צדדי המוביל לפסגת ההר. הנאשם עצר את הרכב ואמר בערבית לאלמצרי
"פה נהרוג אותו." אלמצרי ירד מן הרכב, הנאשם האיץ בו ואמר לו:
"תהרוג אותו פה אל תפחד אין אף אחד פה."
הנאשם החל לשוחח עם המנוח, שישב לצידו ברכב, כדי להסיח את דעתו ממעשיו של אלמצרי, ובשלב זה שלף אלמצרי את האקדח וירה כדור אחד בעורפו של המנוח.
כתוצאה מהירי נפצע המנוח ונפל כשהוא מתבוסס בדמו.
6. הנאשם ואלמצרי הוציאו את המנוח מן הרכב ואלמצרי ירה בו שתי יריות נוספות; האחת בחלק השמאלי של פניו, והשנייה בחלק השמאלי של בית החזה. כתוצאה מהיריות נפצע המנוח פצעים אנושים שגרמו למותו.
בגין מעשים אלו יוחסה לנאשם עבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.
אישום שני
7. מעובדות האישום השני עולה, כי הנאשם נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין הרצח נשוא האישום הראשון, ואולם, ביום 25.03.1995, הוא נמלט מתחנת ג'נין ונתפס רק כעבור למעלה מעשר שנים, ביום 09.02.2006.
בגין מעשים אלו יוחסה לנאשם עבירה של בריחה ממשמורת חוקית, לפי סעיף 257 (1) לחוק העונשין.
ב. גדר המחלוקת
8. הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו באישום השני, ולכן המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לרצח המיוחס לו באישום הראשון.
אין כל מחלוקת לגבי ביצוע הרצח ע"י אלמצרי, והמחלוקת מתייחסת למידת ידיעתו, הסכמתו ומעורבותו של הנאשם במעשה הרצח.
ב"כ המאשימה טוענת, כי ימים ספורים לפני הרצח, תכנן הנאשם יחד עם אלמצרי לגנוב את נשקו של המנוח, ובלילה שקדם לרצח, הם תכננו לרצוח את המנוח בבוקר היום למחרת. לאור זאת טוענת המאשימה, כי גירסתו של הנאשם לפיה אלמצרי הפתיע אותו כאשר ירה במנוח, וכי הוא לא ידע דבר אודות כוונתו של אלמצרי לרצוח את המנוח - היא שקרית.