הכרעת דין בתיק פ 984/04

השופט א. ואגו

1. שני הנאשמים הואשמו באינוסה של המתלוננת ש.ג. וזאת בניגוד לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (ביחס לנאשם 1 - בצירוף סעיף 350), והנאשם 1 הואשם גם בפגיעה בפרטיותה בניגוד לסעיפים 2(1) + 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

עניינו של סעיף 345(א)(1) הוא כזכור " הבועל אשה - שלא בהסכמתה החופשית" וכעולה מכתב האישום, ולפי שבעת ביצוע הבעילה נשוא האישום, הנאשם 1 לא נכח פיזית במקום, נטען כלפיו, כי התקיימו בו הנסיבות שבסעיף 350 סיפא, קרי, שהוא גרם שמעשה הבעילה, שלא בהסכמה, המיוחס לנאשם 2, אכן יבוצע בגופה של המתלוננת.

            בסיכומיו, טען התובע, לאור הראיות שנשמעו, כי אף אם ימצא ביהמ"ש שכלפי הנאשם 1 לא הוכח אישום האינוס במישור העדר הסכמתה החופשית, הרי יש להרשיעו בעבירת האינוס שלפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, כלומר בבעילת המתלוננת שנעשתה "בהסכמת האשה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה".

2. הרקע לפרשה שלפנינו, ועובדותיה המהותיות, עד שלב מסוים, שוב אינן במחלוקת, והדברים עולים מעדויות כל המעורבים, המתלוננת, ושני הנאשמים כאחד.

המתלוננת והנאשמים תושבי העיר שדרות, והארועים הנדונים התרחשו החל מחודש מרץ 2004.

המתלוננת, שאינה אזרחית ישראל, בת 21 כיום, נשואה ואם לשניים, עלתה מברית המועצות עם בעלה, אזרח ישראלי, אשר בעת הארועים הרלבנטים לאישום, היה נתון במעצר בית  בשל תיק פלילי שהתנהל נגדו.

באותה עת, היתה המתלוננת מטופלת בבנה בן השנתיים וחצי, ואילו בתה כבת שנה, נמצאה אצל משפחה אומנת בשל מחלות מולדות קשות.

המתלוננת נאלצה לעזוב דירה השייכת לקרוב משפחה של בעלה, שם התגוררה, ובשלב מסוים גרה ברחוב, חסרת כל, וכאמור מטופלת בבנה, ואז נקלע על דרכה הנאשם 1, שהזמינה להתגורר עמו  והבטיח לסייע לה ולתמוך בה.

בין המתלוננת לנאשם 1 התפתח קשר רומנטי, שכלל גם, כאמור, מגורים בצוותא, וקשר זה נמשך גם כאשר שרותי הרווחה של שדרות הקצו לה דירה משלה.

בחודש מאי 2004,  במועד שאינו ידוע במדויק, פנתה המתלוננת לנאשם 1 וטענה בפניו שהיא בהריון ממנו, היריון שאינו רצוי לה.

כעולה מכתב האישום, וכמסתבר, על כך אין מחלוקת, פנה הנאשם 1 למתלוננת והציע לה, או דרש ממנה, כי תשכב עם חברו, הנאשם 2, וזאת במטרה להפיל את העובר שבבטנה, ולגרום להפסקת ההריון, וכפי שהתברר במהלך המשפט, טען הנאשם 1, ושכנע בכך, לכאורה, את המתלוננת והנאשם 2, כי כאשר " מערבבים דם", כלומר מקיימים יחסי מין עם גבר אחר, שאינו זה האחראי להריון, מתבצעת הפלה, והאשה מקבלת וסת.

לטענת הנאשם 1, למד על "שיטה" זו להפסקת הריון מאשה מבוגרת שסיפרה לו על כך, והוא עצמו האמין ביעילותה.

במהלך מאי 2004, בתאריך מדוייק שאינו ידוע, הגיעו הנאשם 1 והמתלוננת יחד לדירה ברח' נווה אשכול בשדרות, שם עבד באותה עת הנאשם 2, בשיפוצים, וזאת על מנת לממש את דרישת הנאשם 1 כי המתלוננת תשכב עם חברו זה, על מנת להביא להפסקת ההריון.

על פי כתב האישום, הגעת המתלוננת לדירה, לא היתה מרצונה, אלא באה בשל כך שהנאשם 1 לקח אותה עמו, חרף ובהתעלם מסרובה לעשות כן, אולם, לאחר שמיעת הראיות, שוב אין המאשימה טוענת להעדר הסכמה מצידה כבר בשלב זה, וניתן לקבוע, גם מעדותה הברורה של המתלוננת בנקודה זו, שהתלוותה לנאשם 1 מרצונה, ומתוך כוונה לשתף פעולה ביישום השיטה המקורית שלעיל להפסקת ההריון, וכאשר, לדבריה, הובטח לה על ידי הנאשם 1, עובר להסכמתה לעשות זאת, שאם לא תרצה לבסוף לקיים יחסים עם נאשם 2, איש לא יכריחה לכך ולא תאלץ לשכב עמו.

מסתבר, הגם שהנאשם 2 לא אישר זאת בתחילת חקירתו במשטרה, אך כך עולה משלב מאוחר יותר של החקירה, ומעדותו בביהמ"ש, כי גם נאשם זה "תודרך" על ידי חברו הנאשם 1 בדבר "תאורית ערבוב הדם" ולאחר שהתבקש לשתף פעולה, ולהיות אותו אדם אחר אשר ישכב עם המתלוננת, נאות לכך, חרף היסוסים, ובלי התלהבות, והסכים לנסות ולהוציא אל הפועל את תוכניתו של חברו (ר' עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 8 - 12, שורות   14 - 19,  עמ' 55 לפרוטוקול שורות 22 - 25 וכן עמ' 58 לפרוטוקול שורות 2 - 5)

ניתן לומר, בתמצית, כי המתלוננת והנאשם 1, הגיעו לדירה שם עבד הנאשם 2, מתוך כוונה וידיעה שייתכן ויתקיים מגע מיני, בינה לבין הנאשם 2, מתוך תוכנית משותפת של כל הנוגעים בדבר לנסות ולהביא בדרך זו, להפסקת הריונה של המתלוננת.

יש להדגיש, כי למרות  שכל המעורבים, בעדויותיהם, ציינו ספקות ופקפוקים שהיו להם, בשלב כזה ואחר, בדבר יעילות והיתכנות שיטה משונה זו להפסקת הריון, איש מהם אינו טוען, בסופו של דבר, כי במועד הבעילה נשוא האישום ידע כי אין ממש בדבר, או כי לא האמין בכך, חד משמעית, ויתר על כן, ככל שהדבר נראה על פניו מופרך ואף מגוחך, אין בפנינו ראיה מדעית לשלול היתכנות זו מכל וכל. לנדון כאן, די לקבוע, כי לכאורה שלושת המעורבים נטו להאמין, או השתכנעו, כי יש מקום לנסות את שיטת "ערבוב הדם".

מנקודה זו, לאמור, מהשלב שבו הגיעו המתלוננת והנאשם 1 לאותה דירה, נחלקות גירסאות הצדדים ביחס לפרטים מהותיים של ההתרחשויות, וקביעותנו באשר לעובדות, כפי שהתרחשו לאשורן, יכריעו את גורל האישומים.

3. על פי המפורט בכתב האישום, וגם על כך אין מחלוקת, המתלוננת והנאשם 1, בסמוך לאחר ההגעה לדירה, הנמצאת בשיפוצים, פרשו לחדר השינה, ושלא בנוכחות הנאשם 2, קיימו יחסי מין בהסכמה.