הכרעת דין בתיק פ 959/04

 (א) מבוא

1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, אשר תוקן חמש פעמים, ובו 16 אישומים, כאשר האישומים השונים מיוחסים לחלק מ הנאשמים. עיקרם של האישומים עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי מעשי זנות, סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא והלנת שב"ח. לנאשמים 1, 2, 3, 5 ו-6 יוחסו אף עבירות אינוס.

באישום הראשון יוחסה ל נאשמים 1-6 עבירה של קשירת קשר לפשע משנטען כי הנאשמים קשרו קשר להביא ארצה נשים כדי להעסיקן בזנות, והעסיקו אותן בכך. להוכחת המיוחס לנאשמים בכתב האישום העידה המאשימה חמש נשים שנטען כי הובאו ארצה כדי לעסוק בזנות. לגבי ארבע מהנשים נטען כי הנאשמים סחרו בהן. כמו כן העידה המאשימה שני עדים נוספים, מרקיאל מיזרקנדוב (להלן: "מרקיאל"), ומקסים קבנוב (להלן: "קבנוב"), שנטען, כי היו שותפים לחלק מהנאשמים, ואשר משפטם התנהל בפני הרכב אחר ודינם נגזר. פרט לעדים אלה העידה המאשימה מטעמה עדים נוספים בין היתר חוקרי משטרה.

הנאשמים- פרט לנאשם 1 - העידו מטעמם, ואף זימנו עדים לעדות.

2.       החקירה המשטרתית אשר בעקבותיה הוגש כתב אישום בתיק זה וכתבי אישום נוספים באותה פרשה, החלה עם מעצרם של ע.ת. 1 נ.א. (להלן: "נטליה") ונאשם 2. במהלך חקירתה במשטרה, סיפרה נטליה כיצד הגיעה מטשקנט דרך מוסקבה ומצרים לישראל. עם הגיעה לישראל פגשוה בדרום הארץ את נאשמים 1 ו- 4, אשר הביאוה יחד עם חברה נוספת שהגיעה עימה באותו נתיב - ע.ת. 5 ג.ל. (להלן: "גולנורה"), לדירה בבת-ים, שם היה גם מרקיאל. מהדירה בבת-ים עברה נטליה לדירה שהוחזקה ע"י נאשם 5, ומשם, לטענתה, הגיעה עם נאשם 2 לאילת, שם עסקה בזנות במכון ליווי של נאשם 2. עוד בהיותה במוסקבה, הכירה נטליה בדירה בה שוכנה, שתי נשים נוספות שהגיעו ימים ספורים קודם להגעתה ארצה לדירה בבת-ים, באותו נתיב שבו היא עברה - הכוונה לע.ת. 2 ג.פ. (להלן: "גולה"), ואישה נוספת שלא הובאה לעדות - ויקה.גולה וגולנורה אותרו ע"י המשטרה. גולה סיפרה בעדותה שמהדירה בבת-ים הועברה למכון ליווי שנוהל ע"י הנאשמים 6 ו- 7. לטענתה בהיותה שם, חלק מהאתנן שקיבלה מסרה  לנאשמים 1, 3, ו-4. לאחר שהיתה זמן מה במכון הליווי של נאשמים 6 ו- 7,הועברה גולה, לבקשתה, למכון שנוהל ע"י נאשם 5 בירושלים, ומשם למכון שנוהל ע"י נאשם 5 וקבנובבאילת.

עוד במסגרת החקירה שנפתחה, איתרה המשטרה את ע.ת. 4 י.נ(להלן: "ילנה"), שאף היא הגיעה מטשקנט לדירה בבת-ים, באותו נתיב שבו הגיעו נטליה, גולה, גולנורה וויקה, ונטען לגביה בכתב האישום כי נמכרה ע"י נאשם 1 ומרקיאל לנאשם 5. עדה נוספת שאותרה היתה ע.ת. 3 - ל.ר. (להלן: "לידיה"), אשר הועסקה בזנות ע"י נאשם 5 במכון הליווי שהיה לו בירושלים.

במהלך החקירה, עצרה המשטרה את הנאשמים ואחרים, תהליך המעצר נמשך מספר שבועות, ולכן, תוקן כתב האישום מספר פעמים, כאשר בכל תיקון, עד התיקון החמישי, הוספו נאשמים ואישומים.

3.       התחלנו בשמיעת הראיות ביום 06.09.04. ביום 30.04.06 סיימנו את שמיעת הראיות, לאחר שאפשרנו למאשימה להגיש ראיות הזמה לאחר שמיעת ראיות ההגנה, ולאחר שמיעת ראיות ההזמה מטעם המאשימה אפשרנו להגנה להביא עדים נוספים מטעמה. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב, וביום 20.06.06 השלימה ההגנה את טעוניה בעל פה.

4. כשם שנהגו הצדדים בסיכומיהם, כך אף אנו בנינו את הכרעת הדין באופן שנתייחס לכל אחד ואחד מהאישומים, פרט לאישום הראשון, אשר בו יחסה המאשימה לנאשמים 1-6 ואחרים עבירת קשר לביצוע פשע לנוכח העובדות שפורטו באותו אישום, ובאישומים האחרים, ביתר פירוט. מאחר שהשאלה אם עבירת הקשר הוכחה אם לאו כרוכה בניתוח כלל הראיות שהובאו על ידי כל הצדדים בתיק, נדון בשאלת קיום הקשר תוך דיון ביתר האישומים שיוחסו לנאשמים בכתב האישום, ונתייחס לאישום הראשון לאחר שנתייחס לכלל האישומים.

5. להלן נתייחס לכל אחד מהאישומים, תוך שנבחן אם ועד כמה עלה בידי המאשימה להוכיח את הנטען בהם ברמה הנדרשת בפלילים.

(ב) אישום שני (נגד נאשם 1 בלבד)

האישום

6. באישום השני נטען כי במועד לא ידוע לפני 23.11.03 שילמו נאשם 1 ומרקיאל כסף לסוכנים בטשקנט ובמוסקבה ורכשו מהם שתי נשים לשם מכירתן לעיסוק בזנות או לשם העסקתן בזנות בישראל. ביום 23.11.03 או בסמוך לכך, סוכנת שזהותה אינה ידועה למאשימה פנתה לילנה בטשקנט והציעה לה לעבוד בזנות בישראל תמורת כ- 1,500$ לחודש וילנה הסכימה עקב מצוקה כלכלית קשה. הסוכנת וקושרים נוספים דאגו להטיס את ילנה בתאריך 23.11.03 או בסמוך לכך מטשקנט למוסקבה ונעלו אותה במשך 7 ימים בדירה במוסקבה יחד עם נשים נוספות ביניהן טניה שהובאה אף היא מטשקנט ע"י הקושרים באותה דרך ולאותה מטרה. סמוך ליום 01.12.03 יצר נאשם 1 קשר עם הסוכנים במוסקבה ותאם עמם את העברת ילנה וטניה לידיו ולידי מרקיאל בישראל. ביום 07.12.03 שכר מרקיאל לבקשת נאשם 1 דירה ברחוב קק"ל 13/3 בבת ים על מנת לשכן בה את הנשים שייובאו לישראל על ידי הנאשמים 1, 3, 4 ומרקיאל. במהלך חודש דצמבר 2003 דאגו נאשם 1, מרקיאל וקושרים נוספים להעביר את ילנה וטניה ממוסקבה דרך מצרים לישראל שלא כדין וללא אשרת שהייה בישראל. השתיים לא שילמו סכום כלשהו עבור נסיעתן מטשקנט לישראל, כולל השהייה במוסקבה. מגבול ישראל מצרים הוסעו השתיים לכביש בדרום הארץ בסמוך ללהבים, שם הועברו ילנה וטניה לנאשם 1 שהציג את עצמו בפניהן בשם "איגור", ולמרקיאל שהציג את עצמו בשם "יורה". נאשם 1 ומרקיאל הסיעו את ילנה וטניה לדירה בבת ים, שם כלאו אותן לשם מכירתן לעיסוק בזנות או לשם העסקתן בזנות. נטען כי נאשם 1 ומרקיאל רכשו את ילנה וטניה כדי להעסיקן בזנות או כדי למכור אותן לעיסוק בזנות, גרמו להן לעזוב את המדינה בה התגוררו כדי שיעסקו בזנות בישראל, כלאו אותן בישראל, היו שותפים לכניסתן שלא כדין לישראל, והלינו אותן בארץ כשהן שוהות בלתי חוקיות.

בגין מעשים אלה יוחסו לנאשם 1 , שתי עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות- בניגוד לסעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, (להלן:"החוק") ושתי עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות בניגוד לסעיף 203א(ב) לחוק . שתי עבירות של כליאת שווא לפי סעיף 377  לחוק . שתי עבירות של שב"ח לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל,  תשי"ב - 1952, ושתי עבירות של הלנת שב"ח לפי סעיף 12א(א) לחוק הנ"ל.

להוכחת המיוחס לנאשם 1 באישום זה מתבססת המאשימה בעיקר על עדויותיהם של ילנה, מרקיאל, תיעוד על העברות כספים לחו"ל, כמו גם על ראיות אחרות כמפורט להלן.

עדות ילנה

7. בעדותה סיפרה ילנה כי במקצועה היא מסטר טכנולוגיה עם התמחות בהנה"ח. בשל בעיה כספית במשפחתה עמדה לטוס לטורקיה כדי לעסוק בזנות. בהיותה בשדה התעופה ביום  21.11.03 או בסמוך לכך, בדרכה לטורקיה ניגשה אליה בחורה בשם סופה, אשר הציעה לה את האפשרות לטוס לישראל כדי לעבוד בזנות שם, במקום בטורקיה. למחרת שתיהן נפגשו וסופה הסבירה לילנה את אופן כניסתה ועבודתה בזנות בישראל. מיד לאחר שילנה הסכימה הוכן לה כרטיס טיסה באמצעות סופה וילנה טסה מטשקנט למוסקבה. בהגיעה לשדה התעופה במוסקבה נפגשה עם בחור בשם דן. דן לקח את ילנה לדירה במוסקבה. בדירה היו עוד 5 נשים, כאשר מהדירה לא היתה אפשרות לצאת, כיוון שהמפתח היה אצל דן, הנשים האחרות ששהו בדירה קראו לו דימה. לאחר ששהתה בדירה כשישה ימים, דימה דאג להכנת ויזת תיירת למצרים עבורה ועבור בחורה נוספת ששהיתה בדירה בשם טניה.

ילנה וטניה טסו למצרים ולאחר שלושה ימים במצרים עברו את הגבול לישראל כאשר כדברי ילנה  "חציית הגבול היתה בלתי חוקית. אין לי ויזה לישראל" (פרוט' 206). לאחר חציית הגבול ונסיעה בשטח ישראל, הן פגשו בנאשם 1 ומרקיאל אשר אספו אותן לרכבם.  נאשם 1 "הציג את עצמו, אמר שקוראים לו איגור ואמר ברוכים הבאים לישראל" (פרוט' 206). בהמשך התברר לה כי שמו של מרקיאל יורי. במהלך נסיעתם, העידה, כי התנהלה שיחה בינה לבין נאשם 1 אשר במהלכה אמר לה נאשם 1 "הוא (נאשם 1 - ר.א. ) אמר שאנחנו נצטרך לעבוד במשך חודש כדי להחזיר את ההוצאות ", וכן "... ידעתי שהכרטיסים וההוצאות לא הרבה כסף אבל בכל זאת שאלתי אותו והוא אמר לי שזה ככה, אני לא זוכרת בדיוק מילה במילה את השיחה, אבל הוא הסכים איתי שאנחנו צריכות לעבוד תמורת הכסף הזה. לא שילמנו שום דבר, לא עבור כרטיס ולא עבור יתר ההוצאות"(פרוט' 208).

ילנה וטניה הוסעו על ידי נאשם 1 ומרקיאל לדירה בבת ים. השניים דאגו לספק את צרכיהן, אך הן לא יכלו לצאת מהדירה, כדבריה "אני לא הייתי יוצאת, אני לא יכולתי לצאת, ובעצם גם אם הייתי יכולה לצאת לא הייתי יוצאת, כי אני בעצמי החלטתי שלאחר שעברתי את המדבר אני לא אחזור הביתה בלי כסף, אנחנו פשוט ישבנו כמו עכברים בדירה וניסינו לא להסגיר את עצמנו. לא יכולתי לצאת מהדירה כי לי ולטניה לא היו מפתחות, הדירה היתה נעולה, איגור ויורה היו באים ופותחים את הדירה ונועלים את הדלת אח"כ" (פרוט' 208), סה"כ גרה בדירה זו יחד עם טניה במשך כשישה, שבעה ימים.

8. נטען בסיכומי ההגנה  כי אין ליתן אמון בגרסתה של ילנה, מאחר שתחילה מסרה אמרה במשטרה אשר אף לדבריה אינה אמרת אמת, וכי דברים שמסרה לאחר מכן במהלך החקירה, ועליהם העידה, לא היו אמת ונמסרו מתוך מגמה להמשיך ולשהות בישראל ולעבוד ללא הפרעה.