כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איסור ספסרות בכרטיסי מופעים, בניגוד לסעיף 194א(א) לחוק העונשין, ומסירת הודעות סותרות בניגוד לסעיף 240(א) לחוק.
כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 4.6.03 בשעה 19:40 לערך, בסמוך לאצטדיון יד אליהו בתל אביב, עסק הנאשם במכירת כרטיסים למשחק כדורסל, בכך שניגש אל שוטר שהיה בבגדי אזרח והציע לו לרכוש שני כרטיסים למשחק במחיר כולל 150 ש"ח, סכום שעלה על המחיר האמיתי של אותם כרטיסים. מדובר היה בכרטיסי נוער/חייל שלא היה נקוב עליהם מחיר.
עוד נטען, כי כאשר נחקר הנאשם על ידי החוקר עזרא נורי במקום האירוע בשעה 20:10 הוא מסר כי רכש את הכרטיסים תמורת סך 70 ש"ח מאדם העובד כסדרן בשער 9 באצטדיון ואותו אדם אמר לו שיביא אנשים שירכשו את הכרטיסים והוא יכניס אותם פנימה (להלן: "ההודעה הראשונה").
בתאריך 8.6.03 בשעה 10:40 לערך, התייצב הנאשם בתחנת משטרת יפת"ח ומסר בפני החוקרת מיכל גרניט הודעה הסותרת את הודעתו הקודמת (להלן: "ההודעה השנייה") באומרו שרכש את הכרטיסים מאישה מבוגרת ליד הקופות, וזאת בכוונה להטעות.
הנאשם הודה במענה לכתב האישום שאכן מכר כרטיסים למשחק הכדורסל במחיר מופקע, אך לטענתו, הוא לא עבר עבירה של מסירת הודעות כוזבות. לטענתו, בעת מסירת ההודעה הראשונה, הופעל עליו לחץ מצד קצין המשטרה למסור כי הסדרן הוא שמכר לו את הכרטיסים.
ראיות התביעה:
1. רס"מ עזרא נורי, אשר גבה את הודעתו הראשונה של הנאשם מיום 4.6.03 (ראה ת/3) העיד, כי הנאשם שיתף פעולה ומסר את גרסתו מרצון בלא שהופעל עליו כל לחץ.
העד שלל את טענת הנאשם, לפיה ניתנה לו הוראה על ידי הקצין זילכה להפעיל על הנאשם לחץ בחקירה, בהסבירו, שמדובר היה באירוע פשוט ורגיל דוגמתו רבים.
העד הוסיף, שהנאשם מסר לו פרטים שלא היו ידועים לו ואילמלא מסרם הוא אלא יכול היה לרשמם בהודעתו.
העד הגיש דו"ח עימות שערך בין הנאשם לבין קנרי קונסטנטיני, מי שעל פי טענת הנאשם מכר לו את הכרטיסים (ראה ת/1). כעולה מדו"ח העימות, הנאשם הטיח בפניו של קונסטנטיני כי הוא זה שמכר לו את הכרטיסים תמורת 70 ש"ח, ברוח גרסתו בהודעה ת/3
2. רמי זילכה, קצין סיור העיד, כי היה אחראי על האירוע יחד עם שוטר נוסף. העד שלל את האפשרות לפיה, איים על הנאשם שיכניסו לאבו ככביר אם לא יודה ויפליל אדם אחר. לדבריו מדובר היה בעבירה שגרתית שאינה מצויה במדרג חומרה גבוה ואין כל אינטרס משטרתי להפעיל לחץ על נחקר.
לדבריו, הוא לא עיכב את הנאשם וגם לא חקר אותו.
3. השוטר יריב שטיינוייס סיפר, כי ביום האירוע בשעות הערב עבד כבלש בכדי למגר תופעה של ספסרות באצטדיון יד אליהו.
לדברי העד (וכמשתקף גם בדו"ח הפעולה שערך - ת/5), הוא עמד יחד עם בלש נוסף ליד הקופות באיצטדיון כאשר בשלב מסוים הגיע הנאשם ושאל אותם אם הם מעונינים לקנות כרטיסים. לדברי שטיינוייס, הוא נתן לנאשם להבין שהוא מעוניין בכרטיסים והנאשם הוביל אותו לכיוון שערי האצטדיון. הנאשם נראה לחוץ ודרש ממנו להכין את הכסף. לדברי העד, בשלב זה הוא אמר לנאשם כי הוא מעוניין בכרטיס נוסף והנאשם השיב, כי אין בעיה וכי יש לו קומבינה עם אדם מסוים שיכניס אותם.
העד סיפר, כי הנאשם הוביל אותם לכיוון שער 9 או שער 11 ושם נראה הנאשם יוצר קשר עין עם בחור מרכיב משקפיים שעשה רושם כמי שעובד כסדרן במקום. לדברי העד, הנאשם ביקש מאותו הסדרן שיכניס אותם פנימה והאחרון שאל את הנאשם אם הכסף שולם. כאשר הנאשם ביקש משטיינוייס כי ישלם לו עבור שני כרטיסי הכניסה הלה הציג עצמו כשוטר והודיע לנאשם על עיכובו.
העד הוסיף, כי בשעה שהוביל את הנאשם לשער צדדי באצטדיון הוא היה לחוץ וסיפר, בין השאר, כי יש לו קומבינה עם הבחור הממושקף שהוא סדרן, בכך שהוא מביא לו אנשים והם מתחלקים בתמורה.
העד תפס את שני הכרטיסים שהנאשם ביקש למכור לו -ראה ת/4.
העד הוסיף, כי הכרטיסים ת/4 שהנאשם ביקש למכור לו לא התייחסו כלל למשחק שהיה עתיד להיערך באותו ערב. מדובר היה בכרטיסי נוער/חייל שהשערים שהיו מוטבעים עליהם, כלל לא התייחסו לשער 9 דרכו ביקש הנאשם להכניס אותו.
לדברי העד, הנתונים הצביעו על כך שפרט לספסרות היתה כאן גם עבירת מרמה.