הכרעת דין בתיק פ 9441/03

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איומים, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, ניסיון תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות ותקיפת קטין.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 31.10.03, בשעות אחר הצהרים או בסמוך לכך, ברחוב הרב קוק בבני ברק, ניסה הנאשם לתקוף את חברתו לחיים טטיאנה גוריאנוב (פופוב) (להלן: המתלוננת) שלא כדין וללא הסכמתה, בכך שזרק לכיוונה מאפרה ודברי אוכל.

בהמשך, תקף הנאשם את בתה הקטינה של המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה, בכך שבעט בכתפה וזרק עליה מכשיר טלפון.

עוד נטען, כי  כשבועיים עובר ליום האירוע דנן, תקף הנאשם את המתלוננת בבני ברק בכך שהכה אותה וגרם לה לסימנים כחולים בזרועותיה.

בתקופה המוזכרת להלן, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת, בכך שאמר לה כי יהרוג אותה ואם הוא יצא מבית הסוהר הוא ירצח אותה, והכל מתוך כוונה להפחידה.

אין מחלוקת, כי המתלוננת והנאשם היו בתקופה הרלוונטית בני זוג  והתגוררו יחד בדירה ברח' הרב קוק בבני ברק. המתלוננת היא אם לשני ילדים מנישואין קודמים, אשר התגוררו יחד עמה ועם הנאשם.

אין גם מחלוקת, כי ביום הנקוב בכתב האישום  התפתחה מריבה בין הנאשם למתלוננת, אלא שבעוד לדברי המתלוננת הייתה זו מריבה שהייתה מלווה באלימות פיזית ומילולית מצד הנאשם כלפיה וכלפי בתה, הרי שהנאשם טוען כי מדובר בעלילת שווא, ומייחס התנהגות אלימה דווקא לבתה של המתלוננת ולמתלוננת עצמה.

ראיות התביעה :

1. המתלוננת העידה בבית המשפט ובמקביל הוגשו גם ההודעות שמסרה במשטרה מכוח סעיף 10א' לפקודת הראיות. המתלוננת התקשתה לזכור את מלוא פרטי האירוע, גם לאחר שזיכרונה רוענן,  ועם זאת, היא אישרה את מתן האמרות במשטרה  ואת נכונותן.

העדה הסבירה, כי בשל ריבוי מקרי האלימות אותם חוותה מצדו של הנאשם, הדברים  מטושטשים בזכרונה.

לדברי המתלוננת, כמשתקף בעדותה ובהודעתה ת/4, ביום האירוע היא חזרה הביתה מעבודתה והחלה להכין אוכל ולסדר מצרכים שקנתה, כאשר התפתח ריב בינה לבין הנאשם והוא החל להציק לה. לדברי המתלוננת, הנאשם קילל אותה במילים "זבל ומלוכלכת, עצלנית ומרוויחה מעט והילדים שלך זבל" ואחר כך, כאשר אמרה לו שלא ידבר כך על ילדיה, הוא  החל זורק בשר ודברי אוכל על הרצפה ועל הקירות ושופך מים על הרצפה. כמו כן  זרק הנאשם לעברה מאפרה, אשר חלפה לידה ונשברה על הרצפה.

המתלוננת מסרה בהודעתה במשטרה (ראה ת/4),  כי בתה שהייתה אז בת 10 התערבה לטובתה והחלה צועקת על הנאשם ואז הוא הורה  לה ללכת לסדר את הסלון. לדברי המתלוננת, בשלב כלשהו החל הנאשם מכה את בתה על ידי כך שנתן לה בעיטה בכתף.

הסיטואציה הייתה שהנאשם הנאשם עלה על המיטה ואילו הבת עמדה על הרצפה ליד המיטה. הנאשם גם תלש את הטלפון מהשקע  וזרק אותו לכיוון בתה. לדברי המתלוננת היא נאלצה לעמוד בין הנאשם לבין הבת לבל ימשיך להכותה ואחר כך נטלה את הבת ואת תיקה וברחה מן הבית.

בעדותה בבית המשפט סיפרה המתלוננת כי תקיפת הבת בידי הנאשם הייתה בעת שהיא הייתה מחוץ לדירה והיא רק שמעה את צעקות הבת מעבר לחלון  מבלי שתהייה עדה למלוא האירוע.

לדברי המתלוננת, כאשר הגיעה המשטרה למקום כבר לא ניתן היה להבחין במראות אי הסדר שהתחולל בדירה כי הנאשם ניקה את הדירה טרם הגעת השוטרים. 

העדה סיפרה עוד, כי עובר לאירוע דלעיל היו מקרים רבים של אלימות מצד הנאשם כלפיה, במהלכם נהג הנאשם לקללה בקללות שונות, כגון: "מפגרת, זבל, זקנה, מכוערת, שטן" (עמוד 11 שורה 1-2) וכן איים עליה תכופות כי ירצח אותה או ירביץ לה ודרש שתשיב לו את כל המתנות שקנה לה.

לדברי המתלוננת היא התלוננה בעבר על אלימותו של הנאשם אך ביטלה את התלונות מחמת שריחמה עליו.

בהתייחסה לאירוע קודם, שעל מועד התרחשותו המדויק לא יכלה לעמוד, סיפרה המתלוננת בבית המשפט, כי במהלך מריבה, הנאשם זרק עליה מגהץ, הכה אותה, דחף אותה והיא נפלה מהמיטה ונחבלה בידיה, חבלה אשר הותירה בה סימנים כחולים. העדה סיפרה, כי לא פנתה לטיפול רפואי בעקבות חבלות אלו. העדה הוסיפה כי טענת הנאשם כאילו החבלות הללו נגרמו לה בעקבות כך שנפלה בים כאשר הייתה בגילופין, אינן נכונות. העדה סיפרה שאכן המציאה גרסה זו בפני חברו של הנאשם בשם ראובן פרץ מחמת שלא רצתה לומר לו את האמת.

לדברי העדה, טענות הנאשם לפיהן איימה עליו כי תתלונן לגביו במשטרה על אונס, גניבה, תקיפה ואיומים ברצח על מנת להכניסו לכלא- שקריות. לגרסתה, היא רצתה להפחידו על מנת שיפסיק לקללה ולהציק לה ולכן אמרה לו שאם לא יחדל ממעשיו תתלונן כנגדו במשטרה, אולם לא עשתה זאת בפועל מכיוון שריחמה עליו.