הכרעת דין בתיק פ 9296/04

1.      כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של תקיפה חבלנית ותקיפה כלפי עובדי חברת פרטנר, ביום 4.3.02.

על פי עובדות האישום, עבירות האלימות בוצעו כלפי שלשה מעובדי החברה, כלהלן:

·        השלכת מכשיר טלפון על פניה של העובדת לילך ברקוביץ' (להלן: "לילך");

·        מכה בפניו של העובד יובל אלעזר, סגן מנהל הסניף (להלן: "יובל");

·        מכת אגרוף בפניו של מנהל המשמרת תומר כוחי (להלן: "תומר"), מכה כתוצאה ממנה נגרם חתך בפניו. כן נטען כי מנהל המשמרת נשרט בידו מידי הנאשם.

2.      ביום האירוע הגיע הנאשם כדי לקבל שירות עבור מכשיר סלולארי. התשובות אשר קיבל לא השביעו את רצונו והתפתח דין ודברים בינו לבין עובדי החברה.

בעוד שהתביעה גורסת כי הנאשם נהג באלימות, טוען הנאשם כי הוא זה אשר נפגע מאלימות עובדי החברה ומאבטחיה.

3.      לאחר שמיעת כל הראיות וניתוח העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי נסיבות האירוע ותוצאותיו מביאות למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה סתם ובעבירה של תגרה במקום ציבורי.

אבהיר כיצד הגעתי למסקנה זו, תוך התייחסות לכל אחד מעדי התביעה ולראיות ההגנה.

4.      לילך,העובדת ששירתה את הנאשם בתחילה, העידה כי שפופרת הטלפון שהשליך הנאשם פגעה בפניה, הגם שהיא סבורה שהנאשם התכוון לפגוע בתומר (עמודים 18-19 לפרוטוקול). היא הוסיפה וטענה כי הנאשם נתן לתומר אגרוף בעין וסטירה (עמוד 18 לעדותה) ואחר כך תפסו תומר והנאשם זה את זה (עמוד 20).

5.      תומר, מנהל המשמרת שנקרא על ידי לילך, לאחר שהנאשם דרש לדבר עם בעל סמכות, העיד כי הנאשם העיף את מכשיר הטלפון לכוון לילך והמכשיר פגע בבטנה (עמוד 14 לעדותו). הוא חצץ ביניהם, ספג מכה בפניו, דחף את הנאשם ואז התערבו השומרים (עמוד 14 לעדותו).

6.      בהודעתו במשטרה אמר תומר, שכלל לא נגע בנאשם. ההודעה לא הוגשה, אך העד אישר שכך אמר במשטרה, למרות שבפועל כן דחף את הנאשם כדי להדפו מעל פניו (עמוד 17 לעדותו).

הסנגורית טענה כי העד הרחיק עצמו מכל מגע מצידו עם הנאשם, משום שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בגין עבירת תקיפה (נ/2).

אינני סבור כי המאסר המותנה הוא שעמד נגד עיני העד בעת הודעתו במשטרה, אך בהחלט מתקבל על הדעת שמאחר והוא עוכב בשל חשד לתקיפה הדדית (נ/1) ועל כן נחקר כחשוד, מזער את חלקו שלו וטען כי כלל לא נגע בנאשם.

7.      מאיה לוי, עובדת החברה שהשקיפה מקרוב  על האירוע מתחילתו (להלן: "מאיה"), טענה כי האלימות החלה מהשלכת הטלפון על ידי הנאשם לעבר לילך, כשזה פגע בפניה (עמוד 7 לעדותה).

בהמשך, טענה מאיה, היכה הנאשם את תומר בפניו. זה ניסה להדפו, אך הנאשם המשיך להכותו. יובל התערב ואז החלה תגרה במהלכה הוכה גם הנאשם, עד להתערבות המאבטחים (עמוד 7 לעדותה).

8.      יובלתיאר את האירועים באופן הנח ביותר לנאשם, מבין כל ארבעת עובדי החברה. בעדותו סיפר כי שמע צעקות וראה תחילתה של קטטה בין הנאשם לבין תומר, שיתכן שבמהלכה אף עף מכשיר הטלפון (עמוד 10 לעדותו). הוא התקרב כדי להפריד ואולי ספג מכה אף הוא (עמוד 11 לעדותו), אך בכל מקרה, בתחילת האירוע, כפי שהוא ראה, תומר והנאשם תקפו הדדית זה את זה (עמוד 12 לעדותו).

9.      הודעתו של יובל במשטרה, ת/2, שונה תכלית שינוי: בת/2 טען יובל כי לא ראה איש מהעובדים תוקף וציין במפורש כי תומר כלל לא תקף - וזאת בניגוד מוחלט לעדותו כי המדובר בתקיפה הדדית/ תגרה, כשגם תומר עצמו הודה שדחף את הנאשם.

ההודעה הוגשה, תוך שאפשרתי לצדדים להתייחס לקבילותה ולמשקלה בהמשך.