הכרעת דין בתיק פ 914/03

י. טימור, ס. נשיא - אב"ד

1. כתב האישום

ביום 25.2.03 הוגש כתב האישום המקורי כנגד הנאשם מס' 1 בלבד. כתב אישום מתוקן כנגד שני הנאשמים הוגש ביום 9.3.03. בכתב האישום מייחסת המאשימה לנאשמים ביצוע עבירה של רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סע' 300 (א) (2) לחוק העונשין תשל"ז 1977. (להלן ייקרא "החוק").

נטען בכתב האישום, כי ביום 18.4.01, סמוך לשעה 15:00, פגשו הנאשם מס' 1 וחברו, שזהותו לא היתה ידועה, עם הגשת כתב האישום, במנוח אלי דואני והתפתח ויכוח ביניהם, שגלש לקטטה ועלבונות. הפגישה ארעה במרכז המסחרי הידוע כמרכז שפירא בשכונה א' בבאר שבע (להלן ייקרא "המרכז"). כעבור שעה לערך הגיעו הנאשמים למרכז, כאשר הם מצויידים בסכינים, וחיפשו אחר המנוח.

בעימות שהתפתח בין הנאשמים למנוח, הנאשם מס' 2 דקר אותו בירכו השמאלית והנאשם מס' 1 דקר אותו בחזהו, ובכך גרמו למות המנוח.

נטען, כי הנאשמים גרמו למות המנוח בכוונה תחילה לאחר שהחליטו להמיתו וללא כל התגרות שקדמה בתכוף למעשה.

2.       התנהלות הדיון

עם הגשת כתב האישום שוחררו הנאשמים ממעצרם. נראה שבין היתר חלוף הזמן מאז האירוע ועד להגשת כתב האישום הביא לשיחרורם. הנאשם מס' 2 נעצר בשלב מאוחר יותר בשל נסיבות שלא הובאו לידיעת בית המשפט.

כתב האישום הוקרא לנאשמים כבר ביום 19.3.03, אך משלב זה החלה מסכת של דחיות. הנאשם מס' 2 הודיע שבכוונתו למנות לעצמו סניגור, אלא שסניגור זה לא נתמנה משך חודשים ארוכים. ביה"מ הורה לבסוף על מינוי סניגור מהסניגוריה הציבורית ומשסניגור זה הופיע ביום 3.12.03 נתבקשו דחיות ע"י ב"כ הנאשמים ללימוד הראיות ולקיום מו"מ עם המאשימה. הנאשמים השיבו בכתב לאישום נגדם. הנאשם מס' 1 הודה כי דקר את המנוח תוך הגנה עצמית. ואילו נאשם מס' 2 כפר בכל העובדות שבכתב האישום. ביה"מ החל בשמיעת ראיות ביום 14.7.04.

3.       מועד האירוע

העדה מרים כהן, בעלת חנות מכולת במרכז, העידה, כי ביום 18.4.01, סמוך לשעה 16:30, הוזעקה ע"י ילד, שטען כי נדקר אדם במקום. היא יצאה מחנותה וראתה את המנוח שרוע על הרצפה שותת דם. היא הזעיקה אמבולנס. (ראה פרוט' 76 והודעתה ת/33).

פרמדיק שהוזעק למקום באמבולנס, מר גדי אבוחצירא, מעיד כי נקרא למרכז ביום 18.4.01 שעה 16:48 והגיע למקום תוך דקותיים בליווי הרופאה דר' פלישליש.

4.       זירת האירוע

השוטר ניסים אברהם, שהוזעק לזירת האירוע, הגיע למקום סמוך לשעה 17:00. התברר לו שהמנוח כבר פונה לתחנת מד"א, וע"כ המשיך לשם וצילם גופת המנוח, בה נראו פצעי דקירה בירך שמאלית ובחזה.

עד זה חזר לזירת האירוע וצילם הממצאים במקום. הגיעה גם המעבדה הניידת שנטלה דגימות דם. העד מצא ליד המדרגות שבמרכז אולר מגואל בדם. (זכרון דברים שערך העד ת/2 והתמונות שצילם ת/3 הוגשו בהסכמה).

הוגשה בהסכמה הודעת דר' פלישליש (ת/28) בה צויין, כי במרחק שני מטר מגופת המנוח נראתה סכין.

גם העדה הנ"ל, מרים כהן, מציינת בהודעתה (ת/33) כי ראתה סכין ליד המנוח. הדבר נשמט מזכרונה בעדותה ולכן הוכרזה עדה עוינת. (פרוט' 77).

5.       הראיות לענין גרימת מותו של המנוח

אם המנוח, עופרה דואני, התנגדה לביצוע ניתוח שלאחר המוות מטעמים דתיים. ניתוח זה לא בוצע ויש לקבוע אם די בראיות האחרות לקבוע סיבת המוות.

פרמדיק, מר גדי אבוחצירא, הגיע לזירה כאמור בשעה 16:50, יחד עם דר' פלישליש. כאשר הגיעו למקום מצאו את המנוח מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה. השניים ביצעו פעולות החייאה ללא הועיל ומות המנוח נקבע בשעה 17:05 (ראה ת/1).

דר' פלישליש מסרה הודעתה במשטרה ביום 18.4.01 שעה 18:30 (ראה ת/28). היא קיבלה קריאה אודות האירוע הנדון בשעה 16:45 לערך. בהגיעה לזירה מצאה את המנוח שרוע על הרצפה ואבחנה שני פצעים בצד שמאל של החזה ובירך שמאלית. המנוח לא נשם ולא היה לחץ דם. בוצעו פעולות החייאה אך המנוח נפטר עם פינויו לאמבולנס. הרופאה גם פירטה את ממצאיה במסמך מד"א (ראה ת/53).

גופת המנוח הועברה למכון לרפואה משפטית. בגופת המנוח נמצא פצע דקירה בבית החזה משמאל ופצע דקירה בירך שמאלית. צויין בדו"ח, כי עפ"י בדיקה חיצונית לא ניתן לקבוע סיבת המוות. (ראה חוות הדעת ת/38). ברגל שמאל נמצאו שני פצעי דקירה, אך נאמר כי הפצע האחד אינו מהווה חבלה טריה.

למכון נשלח גם האולר שנתפס בזירת העבירה. נקבע כי בהעדר נתיחה שלאחר המוות לא ניתן לקבוע אם אולר זה גרם לפצעים בגוף המנוח (ראה ת/58).