הכרעת דין בתיק פ 904/05

כתב האישום ותשובת הנאשם

1.         כתב האישום מייחס לנאשם כי ביום 27.12.04, בשעה 17:00 לערך, נכח המתלונן, יליד 1950, מבני העדה האתיופית, בבנק הפועלים במרכז המסחרי בבית שמש, על מנת למשוך כספים מחשבונו. באותה עת הגיע הנאשם לבנק במטרה להפקיד שיק. המתלונן, שאיננו דובר עברית במידה מספקת, התקשה לדבר עם פקידת הבנק. פקידת הבנק נעזרה, בין השאר, בנאשם שהוא דובר אמהרית. באותו מעמד, משך המתלונן סך 11,200 ש"ח במזומן בשטרות של מאה ש"ח אשר היו מוחזקים בגומייה. המתלונן החביא את כספו בכיס המעיל הפנימי, יצא מהבנק והלך לכיוון ביתו. הנאשם עמד בסמוך למתלונן וראה את שמתרחש, והחליט לעקוב אחר המתלונן ולשדוד את כספו. הנאשם רץ אחר המתלונן, אחז בו מאחור בחוזקה ואיים עליו באומרו: "יש לי סכין אני אדקור אותך, יש לי אקדח אני אהרוג אותך", ודרש ממנו שיתן לו את כספו. כאשר המתלונן השיב שאין לו כסף וכי הוא השאיר את הכסף בבנק, דחף הנאשם את המתלונן, שניהם נפלו ארצה והמתלונן קיבל מכה בראשו. הנאשם המשיך להכות את המתלונן, נגח בו וחנק אותו עד שהכרתו של המתלונן התערפלה. הנאשם חיפש בכיסיו של המתלונן עד שמצא את הכסף, נטל אותו וברח מהמקום.

לאור עובדות אלה, מייחס כתב האישום לנאשם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק).

2.         בתשובתו לכתב האישום, מפי בא כוחו, אישר הנאשם כי באותו מועד היה נוכח בבנק. הוא גם אישר כי הוא, יחד עם אחר, עזר לתרגם למתלונן. עובדות אלה אין עליהן מחלוקת. הוא הכחיש שהוא ידע שהמתלונן משך כספים וכיצד הכסף היה עטוף, וטען כי לא נכח במעמד משיכת הכספים. כן הכחיש, שהוא רץ אחרי המתלונן, תקף או שדד אותו. לטענתו, אין לו כל קשר לאירוע, כולל האיומים ששמע המתלונן. הוא אמר, שברוב שעות הצהריים הוא היה במקום אחר שנקרא "חנות התבלינים" בבית שמש (להלן: החנות). הוא הסביר את נוכחותו בבנק בכך שמטרתו היתה לבדוק צ'ק מסוים, ולאחר מכן חזר לחנות. הוא ציין, שיש לו טענת אליבי לאחר השעה 17:00. הסנגור אישר שאין להגנה טענות זוטא, וכי ניתן להגיש את הודעותיו של הנאשם במשטרה.

ראיות המאשימה

3.         מטעם המאשימה העידו מספר עדים. נקדים ונציין, כי אין חולק שהנאשם היה בבנק באותו היום ובאותו המועד בו קיבל המתלונן את כספו. הוא גם היה בקרבת המתלונן שעה שהלה קיבל את כספו. יעידו על כך התמונות אשר צולמו בבנק, ועדותו של אדוניה טקאו, האדם אשר עזר למתלונן בתרגום. לפי עדותו של אדוניה, הנאשם היה בקרבת מקום. כמו כן, על פי עדותה של פקידת הבנק, גב' קרן מאיר, התקרב אליה אדם עם צ'ק שעליו "קרוס", ביחד עם בחור אתיופי אחר, והבחור עם הצ'ק ביקש להפקידו בחשבון של האחר. היא ראתה את הבחור האתיופי עם הצ'ק (שאנו יודעים מעדותו של הנאשם, כי מדובר בו עצמו, ראה להלן) מתקדם אתו לכיוון הקופות, והוא "התחיל לתרגם למבוגר [המתלונן] את עניין העמלות" שעל המתלונן לשלם בגין המשיכה. הפקידה משכה עבורו "חבילה של שטרות של 100 ש"ח בגומייה ועוד 1,000 ש"ח בשטרות של מאה ש"ח ועוד סכום" (עמ' 7, ש' 9- 20). גם עדותו של המתלונן מאשרת כי מדובר בנאשם. בעדותו אמר המתלונן, כי בבנק היה אדם אתיופי עם צ'ק ביד, שהוא מזהה אותו באולם בית המשפט, תוך שהוא מצביע על הנאשם. הוא הוסיף: "נכחו לידי שני אתיופים, אחד עם צ'ק, אחד מהם זה זה שלקח לי את הכסף והשני מישהו שעמד ליד" (עמ' 11, ש' 14).

4.         עדות החוקר אליהו יאיר:

יאיר, ראש צוות החקירה אשר חקר את האירוע, מסר פרטים לגבי מה שהוא מצא בחיפוש, באשר להתנהגות הנאשם במהלך החיפוש, ולמכלול התנהגותו, כמו גם על השוני בגרסתו בד בבד עם התפתחות החקירה בעניינו. לעניין הדבר האחרון הוא ציין: "בחקירתו הראשונה הכחיש את הימצאותו בבנק, בחקירה לאחר מכן גם הכחיש. לאחר שהוצגו לו תמונות שלו עצמו ובבנק, קשר את עצמו לבנק..." (עמ' 28, ש' 10-12). חוקר זה רשם מזכר מיום 29.12.04 ( ת/8), ובו הוא ציין ביתר פירוט את הדברים הבאים:  

"היום במהלך חקירתו של החשוד הוא המשיך לעמוד על שלו כי לא זוכר אם היה בבנק. הוצגו לו שתי תמונות בהם עמד בכניסה לבנק, עדיין לא הודה ישירות כי היה בבנק והמשיך לטעון כי לא זכור לו. רק לאחר שהוצגה לו התמונה שהוא עומד בתור הוא אמר לי כפי שמצוין בעדות אני נזכר והחל לפרט את העדות על שהותו ומעשיו בבנק. לציין שבמהלך כל החקירה היה נוכח גם החוקר באסל אברהים שגם הוא שאל שאלות תוך כדי עדות".

בהמשך עדותו אמר החוקר, כי על פי מה שהוא זוכר, כאשר הראה לנאשם את התמונה מס' 3 ותמונה מס' 1 (ראה ת/9א'), "כשהוא ראה את התמונה זו הוא שינה את גרסתו לעניין שהותו בבית" (עמ' 30, ש' 1-3).

באשר לחיפוש אשר נערך בביתו של הנאשם. החוקר תעד את מה שקרה במהלך החיפוש בדו"ח פעולה מיום 30.12.04 ( ת/10), בעיקר את מעשיו ודבריו של הנאשם כאשר החוקר מצא חבילת כסף הכוללת 100 שטרות של 100 ש"ח, ארוזה בגומייה חומה בתוך מושב של ספה בסלון ביתו של הנאשם:

"... בכניסה לבית ישנה ספה בהתחלה הוא [הנאשם] ישב עליה ולאחר מכן הוא עבר לספה הדו מושבית, ישב שם יחד עם החוקר באסל שברשותו כוס מים שביקש לשתות, איך שהוא ראה את הכסף הוא מלמל וזרק את הכוס בחו[ז]קה על הרצפה והורי[ד] את הראש כלפי מטה . אני שאלתי אותו וגם החוקר באסל מה יש לו לומר הוא ענה שהוא לא אומר כלום עד שהוא מדבר עם עו"ד  שלו.... שאלנו אותו היכן הבגדים הנ"ל [אשר לבש ביום השוד] טען כי הוא לא יודע.. לציין שהיו מס' דברים מוזרים בזמן החיפוש, איך שנכנסנו הוא אמר שהוא צריך לשירותים לא הספקנו להשיב הוא ניגש לשירותים ופתח את המים, אמרתי לו שבזמן שהוא היה בפנים הוא אפילו לא הספיק להוריד את המכנס, הוא אמר לי שהוא סיים ואחר כך פנה לבאסל ואמר לו אם אני יגיד לך שהכסף היה בפנים והלך? ... בזמן ההמתנה לטכנאי הזיהוי שוחחנו עם החשוד אמרתי לו שלא מאוחר להודות ושיש לו מזל שהכסף נמצא, הוא שאל אותי כמה נראה לו שהוא יקבל אמרתי לו שאין לי מושג. שאלתי אותו אם כל הכסף נמצא הוא אמר שהוא הוציא אולי מאה שקלים. שאלתי אותו בשנית אם הוא בטוח שהוא הוציא רק מאה שקלים, הוא אמר לי אני לא אמרתי לך כלום אני לא מדבר עד שאני מדבר עם עו"ד שלי. בזמן ההמתנה לניידת שתוביל אותנו לתחנה שאלתי אותו שוב היכן הבגדים שלבש בבנק, הנ"ל ענה לי שאולי יותר מאוחר אני ידע אחרי שהוא ידבר עם עו"ד שלו".

יצויין, כי בעניין שבירת הכוס, תמונה מס' 10 ב- ת/13 מנציחה את שברי הזכוכית של אותה כוס. 

לעניין ההסבר שנתן הנאשם לכסף שנתפס, אמר החוקר: "הוא מסר את זה [את ההסבר] אחרי ייעוץ. בחקירה הראשונית הוא לא רצה לספר את זה. לפני כן הוא לא הסכים להתייחס לכסף" (עמ' 36, ש' 13). העד גם פירט כיצד שבר הנאשם את הכוס: "הוא לקח את הכוס ביד וניפץ אתה ברצפה. ממש ככה .. אפשרנו לו לשתות מים .. הכוס לא נפלה לו מהיד. הוא ניפץ את הכוס וגם מלמל משהו תוך כדי שלא הצלחתי להבין, זה לא היה ברור לי" (עמ' 38, ש' 1-8). בנוסף, ציין יאיר כי הנאשם התנגד לחיפוש לכן הוצא צו חיפוש: "הוא התנגד לחיפוש ... הוא התנגד חד משמעית לחיפוש לפני הצו ואחרי הצו הוא הבין שאין לו ברירה" (עמ' 39, ש' 7).

החוקר יאיר גם הסביר מדוע לא עשו מסדר זיהוי חי לנאשם: "רצינו לבצע מסדר זיהוי חי, זהות הנאשם היא קצת שונה מכלל האתיופים, יש לו תווי [פנים] שונים קצת שונים לכן היה קושי מסוים. לכן ערכנו מסדר זיהוי תמונות" (עמ' 35, ש' 14-16). לציין שבמסדר זיהוי זה, לא זיהה המתלונן את הנאשם.

5.         עדות החוקר באסל איברהים:

עדותו של החוקר השני, אשר עבד יחד עם החוקר יאיר בחלק מהפעולות אשר בוצעו מול הנאשם, תומכת במרבית הדברים אשר ציין יאיר. לעניין התפתחות החקירה ויחד עמה שינוי גרסת הנאשם, הוא ציין שכאשר נשאל הנאשם אם היה בבנק ביום השוד :

"אמר שלא היה בבנק, אמרתי שיש ראיות המצביעות שהיה בבנק, החשוד העלה טענה שהוא היה שיכור והוא לא יודע, גם בהמשך הצגנו לו את התמונות ואז שינה גרסתו ואמר שיכול להיות שהוא היה והוא היה שיכור. בנוסף אציין שגם היתה נקודת חיפוש בבית, רציתי לבדוק אם יש לו רצון לשתף אתנו פעולה לערוך חיפוש בביתו, והוא אמר שאינו מסכים למרות שהיה לנו צו..." (עמ' 43, ש' 3-8).

באסל שאל את הנאשם אם יש לו כסף בבית והלה ענה לו: "... אני לא טיפש שאחביא כסף בתוך הבית. הוא אמר שלא גנב ולא יגנוב כסף" (עמ' 43, ש' 10).

לעניין הבגדים שלבש בבנק ביום השוד, כפי שרואים בתמונות: "אמר שבגדיו בבית והוא החליף את בגדיו..." (עמ' 43, ש' 13). לגבי התנהגותו של הנאשם ושינויי הגרסה רשם באסל מזכר ביום 29.12.04 ( ת/15), ובו נאמר:

"היום ... דברתי אתו על זה שיש ראיות לעניין הימצאותו בבנק ואמר כי הוא לא היה בבנק ובאותו יום היה שיכור ושאמרתי לו שיש תמונות אז החשוד סולומון טען שיכול להיות והוא היה שיכור, שאלתי אותו איפה הכסף אמר שהוא לא גנב ולא יגנוב כסף ומה שיש לו אנחנו תפסנו ואלה דולרים של אחיו שהעביר לו בבנק הדואר ו אין לו עוד כסף. אמרתי לו שאנו נערוך חיפוש בביתו אמר שהוא לא טיפש ולא יחביא כסף בבית. אמרתי לו אם הוא מסכים אמר שהוא לא מסכים... עוד תחקרתי אותו לעניין בגדיו, לאחר [ש]הצגנו לו את התמונות שהיה בבנק. טען שבגדיו בבית והוא החליף את בגדיו ושינה את גרסתו לעניין הימצאותו בבנק וטען כי הוא היה בבנק..".