הכרעת דין בתיק פ 8429/03

1. כתב האישום מייחס לנאשם שתי עבירות של איומים ועבירה של הדחה בחקירה, הכל כלפי אשתו.

2. שני האירועים נשוא כתב האישום הוקלטו על ידי האישה המתלוננת וטרם הכרעת הדין שמעתי את הקלטות עצמן (ת/4) ולא הסתפקתי בתמלילים (ת/5 ו - ת/6).

האזנה לקלטות מלמדת כי התמלילים משקפים נכונה את האמור בקלטות וכי טענת הנאשם שחלק מהדברים אשר נרשמו לכאורה מפיו, נאמרו על ידי המתלוננת, אין בה ממש.

3. לגבי האישום הראשון - דברי הנאשם כמפורט באישום וכעולה מהתמליל מהווים דברי איום. גם טון הדברים לא מותיר מקום לספק שהמדובר על איום ממש ולא על דברים שניתן להכניסם בגדר זוטי דברים. הנאשם אמר למתלוננת, בצעקות רמות "תמותי וזה לא יישאר הבית שלך גם אם אני אצטרך כל החיים שלי לשבת בכלא זה לא יישאר שלך... הילד הזה יישאר יתום...". טענת הנאשם כי גם אם הוא אמר את הדברים כוונתו הייתה שהילד יישאר יתום משום שהוא יעשה דבר מה לעצמו אינה מתיישבת עם טון הדברים ועם הקשרם.

4. הנאשם הגיש תוספת לסיכומיו, בה טען כי עצם העובדה שהמתלוננת ביטלה בקשה לצו הגנה שהגישה בשל האירוע, די בה כדי להביא לזיכויו. דווקא בשל התרשמותי הלא חד משמעית מן המתלוננת ומאופן פעולתה, מצאתי לנכון להשתית את הכרעת הדין על הקלטת, שהיא ראיה המדברת בעד עצמה ומנטרלת במידה רבה מאד את אפשרות הטעות בשל הסתמכות על ההתרשמות מהצדדים. מהקלטת עולה בבירור, כפי שהובהר לעיל, כי הנאשם עבר את עבירת האיומים המיוחסת לו.

5. בשולי הדברים אציין כי ספק אם המתלוננת חששה מהנאשם, שכן הגיבה לדבריו בטון ציני ומזלזל, אולם, אין בכך כדי לשנות מהיות הדברים דברי איום, גם אם יכול שיהיה לכך משקל לגבי העונש שיוטל על הנאשם בסיכומו של דבר.

6. לגבי האישום השני - הנאשם דרש מהמתלוננת במפגיע ללכת ולבטל את תלונתה במשטרה ולומר כי כל הדברים שאמרה אינם אמת, כאשר הוא מצטט את הדברים שעליה לומר למשטרה, תוך שהוא מוסיף כי אם לא תבטל את התלונה "חבל לה על הזמן". דברים אלו מהווים דברי איום והדחה בחקירה באופן חד משמעי ולאור תוכן הדברים וטון אמירתם אין כל מקום לספק כי אכן בוצעה עבירה של הדחה בחקירה.

7. הנאשם, בתוספת לסיכומיו, לא הכחיש את עצם אמירת הדברים, אך טען כי לא התכוון להדיח או לאיים. תוכן הדברים וטון הדברים בקלטת מדבר בעד עצמו ולא ניתן לקבל טענת הנאשם.

8. לאור כל האמור לעיל, כאשר עדותה של המתלוננת נתמכת בקלטות, אני מרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום, היינו בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

ניתן היום כ"ז בתשרי, תשס"ו (30 באוקטובר 2005) במעמד הצדדים.

טיעונים לעונש

התובע:

הנאשם יליד 1971, לחובתו הרשעה אחת מפברואר 2003 בתקיפה סתם. לחומרה אציין כי מדובר בעבירות חמורות על רקע אלימות במשפחה. הנאשם איים על אשתו, גלית כהן, כי יפגע בה והעיר שאם יהיה צורך, ישב כל חייו בכלא. התביעה רואה בחומרה רבה את האישום השני בו הנאשם התקשר למתלוננת ודרש ממנה לבטל את תלונתה במשטרה תוך כדי איומים.  התביעה היתה עותרת לעונש של מאסר בפועל ממשי לולא היה מדובר באירוע משנת 2001 ולכן לאור חלוף הזמן ורק חלוף הזמן, נעתור לעונש שירוצה בעבודות שירות וכן הטלת מע"ת, קנס ופיצוי למתלוננת.

הנאשם:

בית משפט יכול להתרשם שבמשך כל הדיונים הקפדתי להגיע בזמן ולכבד את בית משפט. אין לי הרבה מה להוסיף על ההחלטה למרות שאני חש רע כי לא נעשה עמי צדק. המתלוננת באמצעות עורך דינה ביקשה באופן חד משמעי לבטל את צו ההגנה נגדי. אני חושב שזאת ראייה מספיק חדה שהיא לא מפחדת ממני. היא ביטלה את הצו מיוזמתה ולא כי ביקשתי ממנה וזאת סיבה לזכותי. לגבי הקלטת, לא איימתי עליה. המתלוננת משכה לי בלשוני ומן הסתם הגעתי לביתי במיוחד כדי לאסוף את בני בהתאם לצו להסדרי ראייה שקבע בית משפט לענייני משפחה. לא באתי במטרה לריב עם המתלוננת. ציינתי גם בדיון הקודם שהמתלוננת יכלה להתקשר אלי וליידע אותי לא לקחת את הילד בטענה שהיא חולה. ידעתי שמדובר בקשר כי כשאביה בא, היא מיהרה לתת לו את הילד. אין זה מקרה בודד שהיא משקרת.  היו דברים שנאמרו על ידי בעידנא דריתחא כי כאב לי שהיא חוסמת אותי לראות את הבן שלי.  אני צמצמתי איתה כל מגע עד הגירושין. לא התקרבתי אליה גם כשלא היה צו הרחקה.  כיום אני משלם את המזונות בזמן. בטרם הליך הגירושין, המתלוננת לא הגישה נגדי תלונה במשרד הרווחה או במשטרה. כרגע אני שומע שיש לי הרשעה משנת 2003 על תקיפה ואני טוען שהיו שם שני כתבי אישום כשבאחד מהם יצאתי זכאי. לגבי כתב האישום השני, השופטת דיסקין ציינה שהיא מרשיעה אותי בגלל שהילד בכה בחדר ונאלץ לחצות את המסדרון וכל עוד מדובר בנגיעה ביד, זאת תקיפה. הבחורה עמדה במסדרון, הילד צורח ואני חוצה את המסדרון כדי לעזור לו. לא תקפתי אותה. בטרם הליך הגירושין, לא ידעתי בכלל איך נראה בית המשפט. המתלוננת תקפה אותי והלכתי למשטרה בגללה, היא שרטה אותי בערב פסח.  המשטרה פנתה למתלוננת והעירו לה שיש נגדה תלונה. רק אחרי יומיים היא נזכרת להתייצב במשטרה, להפוך את הקערה על פיה ולומר שהיא הותקפה על ידי. אני איש שיווק.  עברו 3.5 שנים מאז והכל עלה מחדש על לא עוול בכפי.

גזר  דין

1.   הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בשתי עבירות של  איומים ובעבירה של הדחה בחקירה כלפי אשתו לשעבר.

2.   לכאורה מדובר בעבירות שיש בהן חומרה יתרה, אולם נסיבות העבירה אינן מן החמורות וזאת הן מאחר וההאזנה לקלטות מלמדת כי הדברים נאמרו בעידנא דריתחא כאשר גם המתלוננת לא טומנת ידה בצלחת והן משום שעולה בבירור מתגובת המתלוננת בקלטות, כי היא לא התייחסה ברצינות לאיומים, הגיבה באופן ציני ומזלזל בנאשם.