הכרעת דין בתיק פ 8378/06

1.         הנאשם, יליד 1985, הינו תושב הרשות הפלשתינית, שאין בידו היתר שהיה בישראל. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך חודש דצמבר 2006, פנה הנאשם למתלונן ו.ג, יליד 1989, העובד בנגריה, ברחוב העמל באשדוד, וביקש ממנו לפנות לבעל הנגריה, ולהציע את הנאשם כעובד. המתלונן סירב לכך, והנאשם פנה מספר פעמים למתלונן, וניסה לשדלו להעביר לו את מפתחות הנגריה כדי שיוכל לגנוב כלי עבודה ומלגזה, וכן הציע לו  סכומי כסף גדולים בתמורה לשיתוף פעולה מצד המתלונן. בתאריך 19.12.2006, בעקבות סירובו של המתלונן לפניותיו של הנאשם, התקשר הנאשם למתלונן בטלפון הנייד, קילל אותו, ואיים עליו שיפגע בו, באומרו כי  יתפוס אותו בירושלים או באשדוד, יהרוג אותו וייקח ממנו את המפתחות, וזאת כדי להניע את המתלונן להעביר לידיו את מפתחות הנגריה. 

בתאריך  20.12.2006, בשעה 11:30 לערך, הגיע הנאשם לנגריה, קרא למתלונן, ודרש ממנו את מפתחות הנגריה. המתלונן סירב, ואז שלף הנאשם סכין יפנית ודקר את המתלונן בפניו, כדי לגרום לו חבלה חמורה, ולאחר מכן נמלט מהמקום. למתלונן נגרם חתך עמוק לרוחב הפנים, מימין לשמאל, קרוב לעינו השמאלית.

נוכח האמור מיוחסות לנאשם עבירות של שהיה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952, סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין תשל"ז- 1977, החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין.    

הנאשם מודה בעבירה של שהיה בישראל שלא כדין, וכופר באישומים האחרים. לטענתו אין הוא מכיר כלל את המתלונן, ולא היה מעורב בדרך כלשהי בתקיפתו.

2.         המתלונן, ערבי תושב סילוואן, כבן 17 בעת האירוע, שעבד בנגריה, ולדבריו אף התגורר בה, העיד כי הכיר את הנאשם במסעדה באיזור אשדוד כשלושה שבועות לפני אירוע הדקירה, והם החליפו ביניהם מספרי טלפון, ומאוחר יותר מטען לטעינת טלפון. הנאשם ביקש מהמתלונן כי יסדר לו עבודה כשומר בנגריה, או שימסור לו  את מפתחות הנגריה, ואף הציע לו סכומי כסף של 10-15 אלף ש"ח, וזאת כדי שיוכל לגנוב ציוד מהנגריה. המתלונן סירב לדרישותיו של הנאשם, והנאשם איים עליו כי יירה בו ויהרגו, ואף התקשר לבעל הנגריה, ואמר לו כי המתלונן מלין בנגריה שוהים לא חוקיים, טענה שהייתה חסר שחר, לפי עדות המתלונן.

ביום האירוע קרא לו אחד מעובדי הנגריה, יוסף שמו, ואמר לו שמישהו ממתין לו ליד הנגריה, ואז יצא המתלונן והסתבר לו שהנאשם הגיע לנגריה.  בין הנאשם למתלונן התפתח דין ודברים, על רקע טענת המתלונן כי הנאשם התקשר לבעל הנגריה, כמפורט לעיל. בשלב זה עבר בעל הנגריה מאחוריו, וקרא למתלונן שהסב את פניו לעברו, והנאשם חתך את פניו של המתלונן כמפורט בכתב האישום, באמצעות סכין. המתלונן מציין כי הלך לשטוף את פניו ומשחזר, הבחין בנאשם שנתפס בינתיים על ידי בנו של בעל הנגריה, שהינו חייל, ואז ניסה להכותו ב"שתי כאפות" (ע' 32, 33 לפר'). המתלונן הועבר למיון כירורגי בבית החולים קפלן, ובוצעו תפרים רבים באיזור הפנים (תעודה רפואית, ת/6, תצלומי הפציעה, ת/2). המתלונן מציין כי בשל פציעתו הוא מוגבל לעבודה בשמש, ובשלב זה טרם הוחלט אם יש מקום לניתוח פלסטי. העד הציג בעת עדותו את הצלקת שנגרמה לו (עמ' 37 לפר').

3.         ההגנה ביקשה להגיש מטעמה את הודעות המתלונן, לצורך הוכחות סתירות. בהודעתו נ/1 מיום 20.12.2006, שעה 12:05, שנגבתה על ידי החוקר יעקב גוטליב מיד לאחר האירוע, סיפר המתלונן כי הנאשם הגיע למקום, והמתלונן קבל בפני הנאשם על כך שהתקשר לבעל הנגריה יום קודם, בקשר להלנת שוהים בלתי חוקיים, ואז הוציא הנאשם "סכין יפנית בצבע כתום" ודקרו. הנאשם נשאל מדוע תקפו הנאשם, ואמר "רק בגלל שאמרתי לו, למה הוא התקשר לבעל הבית". בהודעתו הנוספת, נ/2, שנגבתה באותו יום, בשעה 18:13, גולל המתלונן את נסיבות היכרותו את הנאשם, אותו מכיר בשם "עבד" מ "בית עולה", ציין את מספר הטלפון הנייד של הנאשם,  פרט את הלחצים שהפעיל עליו הנאשם כמתואר לעיל, ואת נסיבות תקיפתו על ידי הנאשם. עוד סיפר המתלונן כי הנאשם ידע היכן הנגריה, לאחר שהנאשם השאיל לו את מטען הטלפון, והוא הגיע יום קודם, להחזירו למתלונן. 

המתלונן טען בחקירתו הנגדית  כי סיפר כבר בנ/1 את השתלשלות האירועים הקשורים בפניותיו של הנאשם עד מעשה הדקירה, כמפורט בנ/2, ואף ציין כי הודעתו לא הוקראה לו, למרות שהחוקר ציין בהודעה כי הוקראה למתלונן(ע' 32 לפר'). עוד טען כי חשש מפני הנאשם ולא התלונן על איומיו, ולמעשה לא האמין שהדברים יגיעו למה שהגיעו. המתלונן ציין תחילה כי האיומים הושמעו כשבועיים לפני האירוע, ובהמשך העדות ציין כי היה זה מספר ימים לפני הדקירה. (ע' 31). עוד טען המתלונן במהלך חקירתו כי המטען היה שייך לנאשם, וזה העבירו למתלונן שבוע לפני האירוע, בניגוד לנאמר ב- נ/2, ממנה עולה לכאורה, כי המתלונן מציין  שהמטען הייה שייך לו, והוא השאילו לנאשם. 

4.         מטעם התביעה הוגשה בהסכמה הודעתו של יוסף כהן, מעובדי הנגריה, ת/7, שנגבתה ביום 21.12.2006, שעולה ממנה כי בחור ערבי, בן 22-23 לערך, אותו לא ראה בעבר, הגיע לנגריה וביקש לקרוא למתלונן שעבד אותה עת בתוך הנגריה. המתלונן הלך לעבר פתח הנגריה, ו" חזר מיד עם דם בפנים כאילו ששחט אותו". הוא שאל את המתלונן מה קרה, ואולם  המתלונן תפס את פניו ולא ענה לו. 

5.         עד התביעה, כהנא יצחק, חייל מג"ב, ונכדו של בעל הנגריה, שאותו יום היה במדים, העיד כי הגיע לנגריה, ועם כניסתו הבחין במתלונן ובאדם נוסף המשוחחים ליד הנגריה. לפתע נכנס המתלונן ש" כולו היה  מדמם, חתכים בפנים", וסימן לעד כי תוקפו ברח לכיוון מערב. העד שהבחין בתוקף החל לדלוק בעקבותיו; המרדף, למרחק של 800 מ' להערכת העד, התנהל תחילה באיזור חולי פתוח, ומשם דרך סימטה קטנה. עם היציאה מהסימטה הפסיק הנמלט לרוץ והחל ללכת, " כאילו כלום לא קרה, התחיל ללכת הכל רגיל" 0ע' 12), והעד התרשם כי " כנראה הוא חשב שאיבדתי אותו קשר עין" (ע' 17 לפר'). לדברי העד שמר על קשר עין עם הבורח לכל אורך המרדף, למעט 3-4 שניות, בעת פניה בסוף הסימטה,  בהן אבד קשר העין, שחודש מיד לאחר הפניה. העד ציין כי זיהה את הבורח במהלך המרדף על פי פרטי לבושו, וכי לבד מהנמלט לא היה אדם נוסף בשטח, ולא היו כל פתחים בסימטה או ביציאה ממנה, מהם יכול היה לצאת אדם אחר. הוא תפס את הבורח שזוהה על פי מסמכי זיהוי כנאשם. הנאשם  התנגד למעצרו באופן פסיבי, והתיישב על הרצפה, ואולם העד השתלט עליו והוא נלקח על ידו חזרה לאיזור  הנגריה. בדרך לנגריה, בנתיב הבריחה,  מצא העד סכין יפנית בצבע כתום, שהועברה על ידו לחוקרים (צילום הסכין, ת/1). עם הגעתם לנגריה, נוצר עימות בין המתלונן לנאשם, לאחר שהמתלונן הצהיר כי זה האדם שתקפו (ע' 13).

העד המזהה את הנאשם בין כותלי בית המשפט, ציין בעדותו כי הבורח היה אותו אדם ששוחח עם המתלונן לפני התקיפה. בנסיבות אלה ראה לנכון לעצרו, ולהשתמש בכוח לצורך כך: "כי ראיתי את הבן אדם בורח, בן אדם בלי שום סיבה, בן אדם שראיתי אותו לפני כמה רגעים מדבר עם אותו בן אדם, מתי שנכנסתי לעסק. ראיתי אותו נמצא אותו" (עמ' 17, שורות 13- 17) .  

6.         בעקבות הדיווח על אירוע דקירה, בשעה 11:45, הגיעו לנגריה שני שוטרי סיור, העדים יעקב גוטליב ועוזי יוסף.

גוטליב העיד כי עם הגעתו למקום הבחין בכהנא האוחז בנאשם, והמתלונן עמד בסמוך כשפניו זבות דם. המתלונן היה " נסער ועצבני", החל לקלל את הנאשם וניסה לתת לו מכת אגרוף, אולם החטיא והמכה פגעה בטעות בשוטר עוזי יוסף (ע' 42 לפר', עדותו של עוזי יוסף, בע' 44). העד הודיע לנאשם שהינו עצור, כבלו והובילו לניידת. המתלונן קיבל טיפול ראשוני באמבולנס שהוזעק למקום, והעד גבה באמבולנס את הודעתו, נ/1, ושאל את המתלונן "שאלות בסיסיות", במשך כמה דקות. לדבריו המתלונן היה " מאד מטושטש ובהלם" (ע' 40 לפר'). גוטליב ציין בעדותו כי המתלונן לא מסר בפניו את הגירסה שמסר בנ/2, והוא הקריא לו את הודעתו.

7.         השוטר גוטליב העביר את הנאשם לתחנת המשטרה, ובדרך ניסה לתחקרו. בתחילה לא שיתף הנאשם פעולה, ולבסוף ציין, כי דקר את המתלונן  על "רקע כבוד המשפחה". העד ציין כי לפני התחקור לא הזהיר את הנאשם, ולא העמידו על זכותו להיוועץ בעורך דין.(ע' 41-42).    

8.         השוטר עוזי יוסף העיד כי הציג בפני הנאשם את הסכין שמצא כהנא, וזה אישר כי חתך את המתלונן באמצעותה. הנאשם מסר לשוטר מספר גירסאות בקשר למניעי התנהגותו, וטען כי המתלונן היה חייב לו כסף, כי הינו "שטינקר", ואילו בתחנת המשטרה טען כי אינו יודע מדוע עשה זאת, ותגובה אחרונה זו נרשמה בדוח המעצר, ת/8. לדברי העד תגובותיו של הנאשם היו ביחס ל"שאלות שטח", כהגדרתו, ולא היה מקום להזהירו או להעמידו על זכות ההיוועצות (ע'  45, 44). 

9.         באמרתו, ת/3, מיום 20.12.2006 (שעה 13:24), עליה סירב לחתום, אמר הנאשם כי אינו מעוניין בייצוג על ידי עורך דין - "אלוהים עו"ד שלי הוא שומר עלי" -וסירב לענות על מרבית השאלות הנוגעות למעשה התקיפה, בטענה כי יאמר דבריו רק בבית המשפט. העד סירב לומר אם הוא מכיר את המתלונן, ואם דקרו. עם זאת הכחיש כי הסכין שנתפסה שייכת לו, וענה " לא מכיר אותה. זו פעם ראשונה שאני רואה את הסכין הזו". הנאשם התייחס גם לשאלה מדוע אמר לשוטרים שעיכבו אותו כי אינו יודע מדוע ביצע את המעשה, וטען: " זה לא נכון, לא אמרתי לאף אחד".

10.        בין המתלונן לנאשם נערך עימות, ת/5. במהלך העימות הטיח המתלונן בנאשם כי ביצע את מעשה התקיפה, והנאשם חזר על טענתו כי אינו מכיר כלל את המתלונן, וכי נמלט מפניו של שוטר משמר הגבול, עקב שהייתו האסורה בישראל.

11.        בעדותו טען הנאשם  כי עבר ליד הנגריה באקראי, כדי לחפש עבודה, ואז הבחין בשוטר מג"ב, והחל להימלט מפניו בשל שהייתו שלא כדין בישראל. לאחר " כמה מרחקים" כלשונו, הדביק אותו השוטר, סובב ידו, והפילו על הארץ, והיכה אותו במכות אגרוף על ראשו וגבו, ומשך בשערות ראשו, כשפניו מופנות לקרקע. לאחר מכן חבט ראשו מספר פעמים בקיר, ואז הועבר לניידת. הנאשם טען כי לא החל "ללכת רגיל", כפי שהעיד כהנא,  אלא עצר במקומו, לאחר שהשוטר קפץ עליו, והיה מודע לכך שהשוטר רץ בעקבותיו (עמ' 50). שוטר המג"ב הוציא את הסכין מכיסו, ומסרה לשוטרים, וטענתו כי  מצא את הסכין בעת שהנאשם היה עימו, אינה נכונה. השוטרים גוטליב ועוזי לחצו אותו ללא הרף בשאלות מדוע תקף את המתלונן, וכדי שיניחו לו, מסר להם גירסות סתמיות ולא נכונות באשר למניעי המעשה. בחקירה סירב לדבר, כיוון שאינו סומך על המשטרה, ורצה לומר דבריו בבית המשפט.

הנאשם טוען כי אין הוא מכיר כלל את המתלונן, וראה אותו בפעם ראשונה ביום האירוע. לדבריו אין ברשותו כל מכשיר טלפון נייד, וטענת המתלונן לגבי השאלת המטען הינה שקרית. הנאשם התבקש להסביר בחקירתו הנגדית כיצד ידע המתלונן שהינו מבית עולה, והשיב כי באשדוד נמצאים " הרבה מבית עולה", וכי אין לו כל מושג מדוע יבקש המתלונן להפלילו, או להכותו בעת שהובא לנגריה, שעה שאין ביניהם כל היכרות מוקדמת (ע' 48 לפר').