הכרעת דין בתיק פ 8332/05

1.       כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם 2 עבירות בנשק האחת לפי סעיף 144 (ב) רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין") והשניה לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין וכן עבירה של ירי באזור מגורים לפי סעיף 340 לחוק העונשין. בנוסף יוחסה לנאשם 1 עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין וכנגד הנאשם 2 עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (2) לחוק העונשין.

2.       כתב האישום מייחס לנאשמים כי ביום 14/10/05, בסמוך לשעה 21:00, נטלו חלק פעיל בסכסוך אלים בין צעירים ממשפחת אלעוברה ומשפחת אבו האני, בסמוך לכיכר בכניסה לשכונה 24 ברהט. במהלך הקטטה יידו שני הפלגים אבנים זה על זה והתקוטטו  ואף נורו יריות באוויר. הנאשמים, הגיעו למקום הקטטה כשהם מצוידים באקדחים טעונים בקליעים.

במהלך הקטטה, יידה הנאשם 2 אבנים לעבר אנשים ממשפחת אלעוברה, כן שלף את האקדח וירה באוויר לעברם בכוונה לגרום למי מהם חבלה חמורה, נכות או מום.

הנאשם 1 במהלך הקטטה, התקרב לאחמד אלעוברה (להלן: " אחמד") ולעבר עטווה אלרומילי (להלן: " עטווה") ונאצר אלרומילי (להלן: " נאצר") שעמדו סמוך אליו, ירה לעברם מספר יריות בכוונה לגרום למי מהם חבלה חמורה, נכות או מום. אחמד ועטווה  נפלו על הקרקע והשתטחו, על מנת להימנע מפגיעה בהם, אולם, אחת היריות שנורתה מאקדחו של הנאשם 1, פגעה בנאצר בירכו הימנית, המשיכה וחדרה לירכו השמאלית.

כתוצאה ממעשיו של נאשם 1, אושפז נאצר בבית החולים סורוקה, שם נותח והוצא הקליע מרגלו, ושוחרר רק בתאריך 16/10/05.

במעשים אלו ביקשה המאשימה לראות בנאשמים כמי נשאו אקדח ותחמושת שלא כדין וללא היתר וירו באזור מגורים, כאשר הנאשם 1 פצע את נאצר בכוונה לגרום לו חבלה בכוונה חמורה, נכות או מום  והנאשם 2 ירה באקדח לעבר אנשים ממשפחת אלעוברה בכוונה לגרום להם חבלה חמורה, נכות או מום.

3.       תשובת הנאשמים לכתב האישום :

הנאשם 1 - הודה כי ארעה קטטה בין שתי המשפחות בתאריך נשוא כתב האישום. אולם, הכחיש כי נטל חלק בקטטה מאחר וטען כי כלל לא נכח במקום האירוע.  הנאשם כפר במרבית סעיפי כתב האישום וטען טענת אליבי לפיה בזמן האירוע שהה בבית החולים ביחד עם דודו ואנשים נוספים שאף העידו על הימצאותו עמם.

הנאשם 2 - כפר אף הוא בעובדות כתב האישום וטען טענת אליבי, לפיה, בזמן התרחשות הקטטה הלך לרכבו אשר חנה בסמוך לחנות השייכת לו ושם נורה על ידי בן המשפחה היריבה בשם איברהים אסמעיל אלעוברה, באמצעות מתקן ירי של זיקוקין ונפגע.  משם נסע לביתו שם קיבל טיפול רפואי ונשאר בביתו.

4.       העובדות שאינן שנויות במחלוקת :

א.      אין מחלוקת כי בתאריך 14/10/05 סמוך לשעה 21:00, פרצה קטטה בין צעירים משתי  המשפחות דלעיל וכי הצדדים יידו אבנים האחד לעבר השני וכי נורו יריות.

ב.      אין מחלוקת כי כתוצאה מהקטטה נפגע נאצר מירי כדור, אשר פגע בירכו הימנית ואשר חדר אף לירכו השמאלית וכי כתוצאה מהירי נדרש לטיפול רפואי בבית חולים שם גם נותח ושוחרר מבית החולים ביום 16/10/05 .

5.       יריעת המחלוקת משתרעת על שניים :

א.      המחלוקת הראשונה עניינה בנאשם 1 (להלן: " מוניר") האם יש לקבל את טענת האליבי של מוניר לפיה לא נכח כלל בזמן האירוע נשוא כתב האישום ואם נכח האם עשה שימוש בנשק וגרם לחבלה חמורה כמיוחס לו  בכתב האישום?

ב.      המחלוקת השנייה עניינה בנאשם 2 (להלן: " עאקף"). האם יש להעדיף את גרסת עאקף לפיה לא נטל כל חלק אקטיבי באירוע וכי נורה ברגלו על ידי אקדח זיקוקין, בזמן שסגר את החנות שבבעלותו הנמצאת בקרבה לאזור שבו התרחשה הקטטה נשוא כתב האישום, נסע לביתו ושם קיבל טיפול רפואי.

6.       ראיות התביעה :

התביעה ביקשה לבסס את האישום על עדותם של שני עדי ראיה אשר נפגעו בקטטה והם אחמד ונאצר וכן הצביעה על ראיות המחזקות עדותם זו הן מעצם גרסת הנאשמים עצמם, לגביה טענה כי הינה בלתי מהימנה והן מעדויות וראיות חיצוניות אשר יש בהן לטענתה כדי לחזק ולבסס את עדותם של המתלוננים.

ולבחינת העדויות-

גרסת אחמד אלעוברה - (להלן: "אחמד").