הכרעת דין בתיק פ 8330/05

כתב האישום:

המאשימה מייחסת לנאשם, אחמד ג'ודה, יליד 1978, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין- תשל"ז - 1977, החזקת סכין לפי סעיף 186 (א) לחוק הנ"ל, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק , ותקיפה בצוותא בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 (א) בצירוף סעיף 380 לחוק הנ"ל.

נטען בכתב האישום כי בין הנאשם ומשפחתו ובין המתלונן אמין אבו ג'ויעד,  המתגוררים בסמיכות בשכונה 4 בערוער, נוצר סכסוך בסמוך לפני יום 27.10.05.

בעקבות הסכסוך קשר הנאשם קשר עם אחרים ובהם מוחמד סלימאן ג'ודה, וואג'י מוחמד ג'ודה ואחרים לפגוע  במתלונן ולכן הם הצטיידו בסכין, ובשרשרת מתכת, והגיעו לשוק העירוני בבאר שבע, ביום 27.10.05, סמוך לשעה 10:00, ושם מצאו את המתלונן יושב בחניית השוק, התקרבו אליו במהירות, מוחמד היכה אותו בשרשרת מתכת בפניו, וחבל באפו, ואז מוחמד וואג'י תפסו אותו בשתי ידיו וסובבו את ידיו מאחורי גבו.

הנאשם התקרב למתלונן ושלף סכין גדולה, הלך מאחוריו ודקר אותו בירכו הימנית ארבע פעמים, ואז הוא והאחרים ברחו לרכב שבו המתין להם סולימאן, ונמלטו מהמקום.

כתוצאה מהמעשים הללו, הובהל המתלונן לבית חולים סורוקה, נותח בירכו עקב דימום רב, ואושפז במחלקה לכלי דם.

בעת הגשת כתב האישום (1.11.05), עדיין היה המתלונן מאושפז,אך לימים שוחרר, כאשר מצבו השתפר, והוא התייצב כעד תביעה מרכזי במהלך המשפט.

תשובת הנאשם:

הנאשם כפר בעובדות שבכתב האישום, וטען שהוא לא היה כלל בזירת התקיפה שטען לה המתלונן, ובפיו טענת אליבי ולפיה אותה עת היה בישוב ערוער.

ראיות המאשימה:

המתלונן, אמין אבו ג'ויעד :

הוא סיפר שביום רביעי, יום קודם לאירוע, עסקו הוא, בן דודו, ועוד ילדים במשחק כדורגל בערוער, וכאשר סיימו ונסעו משם ברכב, המכונית העלתה חול ואבק אשר הכעיסו מי מבני משפחתו של הנאשם, וזה סטר לבן הדוד,  ולאחר מכן בערב ראה המתלונן אנשים חמושים בנשק ובמקל, והוא והאחרים נמלטו בסוברם שעומדים להכותם.

זוהי, כך נראה, התקרית שהוא רואה בה את המניע לתקיפתו יום מאוחר יותר.

למחרת, יום חמישי, הוא מספר כי נסע לבאר שבע, וכי בשעה 09:30 או 10:00, ישב במכוניתו של מתעב, (העד מתעב אבו ג'מעה) ואז "ראיתי שלוש שקפצו עלי, מוחמד אבו ג'ודה עם השרשרת ביד נתן לי מכה על האף, ווג'י, תפס אותי עם הידיים ביחד עם מוחמד, והנאשם דקר אותי ברגל עם משיכה".

המתלונן הראה לבית המשפט את החלק האחורי של ירכו הימנית והדגים  תנועה של דקירה ומשיכת הסכין מלמטה כלפי מעלה, לאורך כ- 10 ס"מ.

הוא פירט שבזמן הדקירה ישב באזור הדלת האמצעית של הרכב, מסוג טרנזיט, ותוקפיו עמדו.

לאחר הדקירה, הם ברחו ברכב שהוא מגדיר כרכב השייך לנכה, מסוג ב.מ.ו, בצבע כסף, רכב המוכר לו ושיש לו גלגלי מגנזיום.

לדבריו, בעת שהתוקפים ברחו הוא ראה מישהו עם נשק על גבעה סמוכה, והנשק מכוון אליו, ואולם אלה שברחו ברכב הנ"ל, היו שלושת התוקפים שנקב בהם קודם,  ואילו ברכב המתין להם "נהג מילוט" שאותו זיהה בתור האדם שקודם ישב על הגבעה עם נשק, וזהו סולימאן אבו ג'ודה,  שעל פי חזותו המזוקנת כונה יותר מאוחר בפי המתלונן, ובאי כח הצדדים, בשם  "החמאסניק". (להלן נעשה אף אנו שימוש בכינוי זה מבלי לכוון חלילה להשתיכותו הפוליטית או הארגונית של אותו סולימאן)

המתלונן טוען שברכב המילוט ישב לצד החמאסניק גם אדם נוסף, שפניו היו מכוסות "כמו שייח", והיה מצוייד בנשק.

המתלונן עצמו נפל על הרצפה לאחר התקיפה, ולדבריו לאחר כ- 5 6 דקות פינה אותו מתעב עם עוד שניים, והסיעו ברכבו לבית החולים, שם תחקר אותו שוטר שהגיע למקום.