הכרעת דין בתיק פ 8280/05

כנגד הנאשם, אברהם אטל, יליד 1959, הוגש כתב אישום ובו 7 אישומים שעניינם המרכזי טענת המאשימה כי הנאשם עסק, לאורך זמן, בסחיטה באיומים של בעלי חנויות בשוק העירוני באשקלון, וכי כאשר ניסתה המשטרה לעוצרו, לבסוף, בשל כך, התנגד באלימות ואיים על השוטרים שעסקו בכך.

בתום שמיעת  הראיות הודיעה המאשימה כי אין בידה להביא את עד התביעה המרכזי ביחס לאישום השביעי, העוסק בטענת סחיטה באיומים של בעל חנות פירות בשוק, בשם רמו סלאמה, ובשל מצבו הבריאותי של מתלונן זה, תחזור בה התביעה מאישום זה.

לפיכך, מזוכה הנאשם מהמיוחס לו באישום השביעי.

עוד הודיעה ב"כ המאשימה, במהלך סיכומיה, כי המדינה אינה עומדת עוד על הרשעה באישום החמישי, שעניינו הטרדת עד, ומשום כך מזוכה הנאשם גם מאישום זה.

עוד אישום "צדדי" לפרשה הוא האישום הרביעי, שם הואשם בהחזקת סכין, בניגוד לסעיף 186 (א) לחוק העונשין תשל"ז -1977, בכך שלאחר מעצרו, הגיע לבית משפט השלום באשקלון כאשר הוא מחזיק במכנסיו סכין גילוח, ובאולם ביהמ"ש הוציאו והחזיקו בידו.

למעשה, הודה הנאשם באישום זה, אך טען באמצעות בא כוחו טענה משפטית ולפיה סכין הגילוח (שצילומו הוגש כמוצג ת/22) אינו עונה להגדרת מושג זה בסעיף 184 לחוק, ועוד טען כי התכוון רק לחתוך את עצמו בזרועותיו, ולא להזיק לזולתו.

יאמר מיד, כי המאשימה אינה מייחסת לנאשם כוונה לפגוע במישהו בעזרת סכין הגילוח, והמיוחס לו מתמקד בעצם החזקת החפץ.

באשר לטענת הסניגור ביחס להגדרת סכין הגילוח, ניתן היה להבין מדברי התובעת בסיכומיה, כי היא "מוכנה להסתפק" בהרשעה בסעיף אישום פחות חמור, מהיבט העונש, והוא סעיף 256 (א) - נשיאת נשק בבית המשפט, אשר במהותו גם יותר "מתאים" לסיטואציה שתוארה באישום ושפורטה בראיות.

סעיף 256  (א)הנ"ל קובע כי העבירה על פיו נעברת כאשר אדם "נושא נשק או נושא ללא הסבר סביר, כלי או חומר פוגענים אחרים, בבניין של בית משפט...".

אין ספק כי גם על פי גרסת הנאשם,  וכאשר ברור כי סכין גילוח יכולה לשמש "כלי פוגעני", התקיימו בנאשם יסודות עבירה זו, והסברו כי חפץ לפגוע בעצמו בין כותלי ביהמ"ש רחוק מלהיות "הסבר סביר" להחזקת סכין הגילוח, יש להרשיעו בעבירה זו, שלגביה קיבל כל הזדמנות סבירה להתגונן.

לכן, יורשע הנאשם בגין האישום הרביעי, בעבירה על סעיף 256 (א)  לחוק העונשין, בשל נשיאת נשק בבית המשפט.

יתר האישומים עוסקים ישירות בפרשת הסחיטה באיומים המיוחסת לנאשם, ובאירועים שסביב מעצרו.

האישום הראשון -  מפרט כי בסמוך לתחילת 2004, נשרפה חנות תבלינים בשוק, שאותה מנהל שמעון אזרזר, המתלונן.

הנאשם הגיע לחנות ואמר למתלונן שהוא יודע מי שרף אותה, ודרש  100 ש"ח אותם קיבל מהמתלונן בשל חששו.

לאחר מכן, החל הנאשם להגיע פעמים רבות לחנות ולדרוש כסף באיום שהוא יפרוץ לחנות, יגנוב מתוכה וישרוף אותה וכן איים לדקור בסכין, ולשפוך בקבוק המכיל שתן וצואה בתוך החנות, וכן איים כי לא יאפשר למתלונן לעבוד אם לא יקבל כספים, ובשל איומים אלה מסר לנאשם סכומים שבין 200-500 ש"ח כל פעם.

כאשר במהלך חודשים מספר ב 2005, היה הנאשם עצור, בעניין אחר, התקשר לחנות המתלונן וביקש ממנו מספר פעמים להעביר לו כספים, באמצעות בעל אטליז בשוק, בשם קלוד אבוטבול, ובדרך זו נמסרו לנאשם על ידי המתלונן סכומים של 200 ש"ח בכל שבוע (התברר כי כספים אלה יועדו ל"קנטינה" של הנאשם במקום מעצרו).

לאחר שהנאשם שוחרר ממעצרו, לאחר אוגוסט 2005, היה מגיע בין פעם לשלוש פעמים ביום לחנות המתלונן, ובידו בקבוקים המכילים פסולת אנושית, ואיים שאם לא יקבל כספים יזרוק את החומר על הסחורה, וכתוצאה מכך ניתנו לו סכומים של כ 500 ש"ח ליום.

בשל המיוחס לו באישום הראשון הואשם הנאשם בסחיטה באיומים, עבירות רבות לפי סעיף 428 סייפא לחוק העונשין, ובהחזקת סכין בניגוד לסעיף 186 א לחוק.

באישום השני - נאמר כי ביום 15.9.05, בבוקר, הגיע הנאשם לחנות, התבקש על ידי בני משפחת המתלונן לעזוב, אך חזר אחר כך ודרש סכום של 250 ש"ח ואיים לשרוף את החנות, ולאחר שקיבל סכום של 245 ש"ח שהיו בכיסו של המתלונן, עזב וחזר בצהרי היום כאשר הוא אוחז בקבוק פסולת אנושית ושוב דרש כסף, אך משפחת המתלונן הבריחה אותו בצעקות, ואולם הוא חזר שוב בשעות הערב, בנוכחות קונים, פתח את הבקבוק ובו הפסולת האנושית ושוב איים לזורקו על הסחורה. כאשר חברתו של המתלונן, גב' לובוב מטוסביץ, צעקה לעברו ואיימה לקרוא למשטרה, הוא איים עליה שיהרוג אותה, נכנס לחנות ודרש מהמתלונן 100 ש"ח, שאותם קיבל בשל חששו מהנאשם.