הכרעת דין בתיק פ 8203/05

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329  (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), עבירות בנשק של נשיאת נשק ונשיאת תחמושת, לפי סעיף 144 (ב) רישא וסיפא לחוק העונשין וכן עבירה של ירי באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340 א לחוק העונשין.

2. הנאשם הינו תושב הישוב "תפוח" שבשומרון. כתב האישום מייחס לנאשם כי ביום 16.6.05 החזיק הוא בנשק מסוג "עוזי" מ.ר. 1222322, השייך לצבא הגנה לישראל (להלן: "ה" עוזי"") , בניגוד להרשאה מוגבלת שניתנה לו. נטען כי לנאשם היתה הרשאה מוגבלת להחזיק ברובה ה"עוזי" בתחומי הישוב "תפוח" בלבד, לשם שמירה בישוב ואבטחת הסעות וכי אין לו הרשאה כללית לשאת את ה"עוזי" ברחבי הארץ.

כן מייחס כתב האישום לנאשם כי, ביום 16.6.05 נסע הוא מהישוב תפוח לגוש קטיף ונכנס למלון "מעוז הים" (להלן: " המלון") שבגוש קטיף, על מנת לבצע עבודות חשמל במבנים בגוש קטין כשהוא נושא עימו בכל אותה עת את ה"עוזי" וכי  הנאשם שהה במלון מיום 16.6.05 ועד ליום 18.6.05. 

נטען, על ידי המאשימה, כי ביום 18.6.05 בשעות אחר הצהריים,שוטט הנאשם לאורך הכביש, לאורך חוף הים, בסמוך למלון, כשבאותה עת שהו בחוף הים תושבים פלשתינאים משכונת המואסי, הסמוכה לחוף הים וכן אזרחים יהודים יושבי המלון. בסמוך לאחר מכן החלו יושבי המלון, יהודים שזהותם אינה ידועה למאשימה, כשהם מצויידים במקלות ו"ברוגטקות" לתקוף את אחד מתושבי שכונת המואסי, סאלח מאטיר, וגרמו לו לחבלות של ממש עד אשר נדרש לטיפול רפואי והוא פונה מהמקום באמצעות אמבולנס.

סמוך לאחר מכן, מספר מיושבי המלון, שזהותם אינם ידועה למאשימה, כשהם מצויידים במקלות ו"ברוגטקות" החלו להכות את נאצר וואפי (להלן: " וואפי") ומוחמד מג'אידה (להלן: " מוחמד"), מתושבי המואסי שהיו על חוף הים, עד שהשניים הצליחו להימלט מתוקפיהם לכיוון שכונת המואסי. כתוצאה מהתקיפה נחבלו השניים ומוחמד נפצע בראשו מיידוי אבן. מוחמד פונה מאוחר יותר לבית החולים שם נתפר חתך בראשו ופצעיו טופלו. הלאל מג'אידה (להלן: " הלאל") שהיה סמוך לנאצר ומוחמד נמלט לתוך הים, אולם נפגע מאבן בחזהו מהתוקפים. הלאל, לאחר שראה כי נאצר ומוחמד נפגעו מהתוקפים, יצא מהמים להזעיק עזרה.

בעקבות אירוע זה, החלו חילופי יידוי אבנים בין הפלשתינאים, תושבי המואסי, לבין היהודים תושבי המלון. הנאשם, בשלב זה, הגיע לזירת האירוע, ביחד עם אנשים נוספים מיושבי המלון שזהותם אינה ידועה למאשימה, כשהוא מצויד ב"עוזי" ובמחסנית עם קליעים, והחל להסתובב בין הניצים. הנאשם, נעמד בסמוך להלאל, על החוף ליד העמוד וירה באמצעות כלי הנשק ה"עוזי" שברשותו מספר יריות, חלקן באויר וחלקן לעברו של וואפי,  שעמד במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו, במטרה לפגוע בו ולגרום לו לחבלה חמורה. כתוצאה מהירי נפגע וואפי  מקליע בירכו, פצע כניסה ויציאה ונגרמה לו חבלה חמורה. וואפי  הובהל לבית חולים בחאן יונס שם אושפז ונותח ושוחרר מאוחר יותר ביום 23.6.05.

3. כבר עתה אציין, כי המאשימה בסיכומי טענותיה, ביקשה לחזור בה מן האישום המייחס לנאשם עבירה של ירי באזור מגורים וזאת לנוכח התשתית הראייתית אשר  באה בפנינו  במהלך שמיעת הראיות.

4. בפי הנאשם  היו טענות מספר. הנאשם לא כפר בעובדה כי נכח בזירת האירוע וכי עשה שימוש בכלי הנשק ה"עוזי" שברשותו, אך לדבריו כיוון את נשקו לאוויר וירה מספר יריות אזהרה מתוך הגנה עצמית וזאת לנוכח הסכנה המיידית והמוחשית שחש לחייו. בנוסף טען, כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין פעולת הירי שביצע לבין הפגיעה בירכו של המתלונן וואפי.  טען הנאשם כי המאשימה לא הוכיחה שהפציעה נגרמה כתוצאה מכניסת קליע  לגופו של המתלונן ואם היה זה קליע לא הוכיחה כי קליע זה נורה מכלי הנשק בו החזיק.

לחילופין טען כי, אם לא מתקיימת בעניינו ההגנה של הגנה עצמית, לכל היותר ניתן לראות במעשיו ככאלה המגיעים לדרגה של מעשה פזיזות ורשלנות בנשק, בנסיבות של עבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין ולא לדרגה של כוונה מחמירה.

אשר לנשיאת הנשק, טען הנאשם כי היתה לו הרשאה לשאת כלי נשק ותחמושת ללא כל הגבלה ולחילופין טען כי אם חרג מהרשאה, הרי שהחריגה נבעה מטעות שבתום לב, כי מותר לו לשאת את הנשק ללא כל הגבלה גם מחוץ לישוב "תפוח", וזאת מאחר ובהזדמנויות רבות יצרו מצגי שווא בפניו באשר להיקף ההרשאה ולכן קמה לו הגנה של טעות בעובדה לפי סעיף 34 יח' לחוק העונשין.

על רקע דברים אלו, יש לבחון את התשתית הראייתית שבאה בפני.

5. חבלה בכוונה מחמירה -

סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין קובע :

"העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו - מאסר עשרים שנים:

(1)               פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;"

לפיכך, כדי לבסס הרשעה של הנאשם על פי הוראת חיקוק זה, יש להוכיח באופן וודאי כי פציעתו של המתלונן אכן נגרמה כתוצאה מירי מנשקו של הנאשם. כדי להוכיח קשר סיבתי כאמור יש לברר את השאלה האם הנאשם עשה שימוש ברובה ה"עוזי" לכוון המתלונן  והאם פרט לנשקו של הנאשם נורתה אש מכלי נשק אחרים. שכן, אם נורתה אש  מכלי נשק אחר, יכול ויהא בכך כדי לעורר את הספק הסביר בדבר קיומו של קשר סיבתי כפי שנטען על ידי המאשימה, וכן האם ניתן לקבוע באופן וודאי כי הפצע אשר נמצא על רגלו של המתלונן הינו תולדה של ירי מנשקו של הנאשם.

מטעם המאשימה העיד המתלונן נאצר וואפי אשר תאר בעדותו כיצד הותקף, בעת שישב על חוף הים ביחד עם חברו מוחמד מג'אידה, על ידי קבוצה של יהודים וכי כעבור מספר דקות כאשר היה בבריחה מהם " נורה על ידי יהודי שאחז בידו נשק מסוג עוזי". המתלונן מסר בעדותו כי תחילה  ירה היורה באויר ולאחר מכן החל לצלוף לכיוונו ואז נפגע. המתלונן מתאר את היורה כאדם בריא ונמוך, שמן ו" קרח מלמעלה", כך בלשונו. המתלונן אף מציין כי לאחר שנפגע הגיעו שני יהודים נוספים למקום, שאחזו בנשקים ארוכים מסוג M-16 אך, על פי דבריו, לא נורו יריות על ידם והם עסקו בפינוי היהודים שהיו במקום. מעדותו של מתלונן זה, עולה בבירור כי הירי היחידי שבוצע במקום, עד אשר נפצע ופונה מהמקום, היה באמצעות הנשק מסוג "עוזי".

מוחמד מג'אידה, היה עם המתלונן בחוף והותקף יחד עימו על ידי אחרים. המתלונן הצליח להימלט מן התוקפים עד אשר הצליח גם הוא להימלט. לדבריו, כאשר הגיע אל הכביש ראה את המתלונן כשהוא פצוע. העד תאר את היורה כאדם נמוך, שמן ולובש חולצה לבנה. לדבריו, בזמן שהמתלונן נורה נכח במקום אדם אחד בלבד עם נשק מסוג "עוזי". גם עד זה מאשר כי לאחר שהמתלונן נורה הגיעו למקום שני אנשים נוספים, אשר אחזו בכלי נשק, והשניים פינו את המתנחלים מהמקום ולא עשו כל שימוש ברובים שהיו ברשותם. העד בעדותו מציין כי הבחין בפצע כניסה ויציאה ברגלו של המתלונן והעיד כי פצע היציאה היה גדול יותר מפצע הכניסה. 

הלאל מג'אידה, אשר היה אף הוא בזירת האירוע, מציין כי המתלונן נורה על ידי אדם שהחזיק  בכלי נשק מסוג "עוזי".