הכרעת דין בתיק פ 8202/06

א. כתב האישום

1.         נגד הנאשם הוגש ביום 9/7/06 כתב אישום, הכולל שני אישומים והמייחס לו עבירות של  נהיגה ללא רישיון נהיגה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושתי עבירות של הפרת הוראה חוקית. עבירות בניגוד לסעיפים 10 ו- 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 ובניגוד לסעיפים 275, 332(2) ו- 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

2.         עפ"י עובדות האישום הראשון, ביום 10/11/05 סמוך לשעה 20:10 נהג הנאשם ברכב מסוג מיצובישי ברחוב טבנקין בבאר שבע, למרות שאין לו רישיון נהיגה. השוטרים יוסי בר, לאון פסין וויטלי ספיבקוב אשר נסעו ברכב משטרתי הבחינו בנאשם שמוכר להם, נוסע מולם. השוטרים ביצעו פנית פרסה ונסעו אחר הנאשם. הנאשם כשהבחין בשוטרים הגביר את מהירות נסיעתו והחל נוסע בפראות, תוך שהוא עוקף את הרכב שנוסע לפניו וכמעט מתנגש ברכב שבא ממולו. הנאשם המשיך בנסיעתו הפרועה גם כשהגיע לכיכר שבה היה כבר רכב. נהג הרכב, על מנת לא להתנגש בנאשם, נאלץ לעלות על אי התנועה שבכיכר.  השוטרים נסעו אחר הנאשם, סימנו לו לעצור, הפעילו אור כחול מהבהב וכרזו לו, אולם הנאשם המשיך בנסיעתו הפרועה לעבר רחוב צר כשאך בשל ערנותם של הנהגים האחרים אשר הסיטו בזמן את רכבם נמנעה התנגשות. הנאשם המשיך לנסוע בפראות עד אשר התרחק מהשוטרים. בצומת הרחובות יהודה הלוי והמשחררים  ראה הנאשם ניידת משטרתית, הנאשם המשיך בנסיעתו המהירה על אף סימניו של השוטר מהניידת לעצור והגיע לצומת מרומזר בו דלק אור אדום בכיוון נסיעתו והיו כלי רכב רבים. הנאשם לא שעה להוראת הרמזור, עלה על אי תנועה בצומת, פנה שמאלה, נסע בנתיב נגד כיוון התנועה וכך עלה בידו להימלט מפני השוטרים.

3.         על פי עובדות האישום השני, ביום 24/6/06, הורה בית משפט השלום באשדוד בב"ש 1161/04, כי הנאשם ישהה בתנאים מגבילים האוסרים עליו לצאת מפתח בית דודו בבאר שבע, אך בחלוף כחודשיים מההוראה הנ"ל ועד למעצרו לא שהה אצל דודו ולא הגיע לדיונים בבית המשפט ובנוסף הפר את ההוראה החוקית הנ"ל גם באירוע המתואר באישום הראשון.

ב.   המחלוקת

הנאשם כופר בעובדות המיוחסות לו באישום הראשון.

גזרת המחלוקת ביחס לאישום הראשון, למעשה, אינה בשאלת הנהיגה הפרועה והעבירות הנלוות לכך, אלא המחלוקת נסבה סביב שאלת זהותו של מי שנהג ברכב בעת האירועים המתוארים באישום זה.

ביחס לאישום השני, טענתו העיקרית של הנאשם היא שהותר לו ע"י קצין המודיעין לא לשהות בבית דודו בשל סכנה הצפויה לחייו.

ג.    ראיות התביעה בנוגע לאישום הראשון:

1.       ע.ת. 1, רס"ל לאון פסין, בלש בבילוש באר שבע, אשר נכח בעת האירוע נשוא האישום הראשון העיד, כי במהלך סיור שגרתי במשמרת בבילוש ב- 10/11/05 סמוך לשעה 20:00 נסעו בניידת הבילוש השוטר ויטלי ספיבקוב שנהג, השוטר  יוסי בר שישב ליד הנהג  והעד שישב מאחורי הנהג. במהלך נסיעתם ברחוב טבנקין לכיוון רחוב הצבי בבאר שבע, ראה העד רכב מסוג מיצובישי בצבע לבן אשר בא מכוון רחוב הצבי וחולף על פניהם. העד זיהה את הנאשם כנהג הרכב כשהיה במרחק של כשלושה מטרים מרכבם, כשהוא מזוקן ולובש חולצה בהירה. לאחר שזיהו אותו, ביצעו השוטרים פרסה, כי הנאשם היה דרוש לחקירה. בהמשך זיהה העד, כך לדבריו, את רכבו של הנאשם מבצע עקיפה מסוכנת כשרכב מהכיוון הנגדי נוסע מולו. בשלב זה הפעילו השוטרים את האור הכחול המהבהב. לאחר מכן, הנאשם המשיך בנסיעתו המסוכנת לעבר כיכר. בכיכר היה רכב שעל מנת למנוע התנגשות ברכבו של הנאשם נאלץ לעלות על הכיכר. הנאשם המשיך בנסיעתו הפרועה וכמעט התנגש חזיתית בשני כלי רכב נוספים. השוטרים בשלב זה איבדו קשר עין עם רכבו של הנאשם.

לשאלה מה היכרותו של העד עם הנאשם, השיב " אני לא כל כך מכיר את הנאשם, כמו שהוא לא כל כך מכיר אותי, אבל הנאשם היה חב מעצר ודרוש לחקירה, עקב כך התמונה שלו הייתה תלויה במשרדנו במשך מספר שבועות" (עמ' 6, שורות 19-21 לפרוטוקול). 

העד העיד, כי החלונות ברכב המיצובישי היו שקופים ולא כהים וכי למיטב זיכרונו  החלון של הנהג, דהיינו הנאשם, היה פתוח.  במקטע בו רכב המיצובישי חלף על פני רכבם של השוטרים היתה תאורת רחוב. העד העיד, כי הוא זיהה את הנאשם ראשון ופעם אחת בלבד בנקודה בה רכב המיצובישי חלף על פניהם, יותר לא זיהה העד את הנאשם, אך עקב אחר רכבו. ברכב הנאשם לדברי העד, היה רק הנאשם שכאמור נהג. העד הוסיף, כי " מעולם לא פגשתי בנאשם לפני כן" (עמ' 6 שורה 21 לפרוטוקול).

התמונה על פיה זיהה העד את הנאשם ואשר היתה תלויה במשרדי הבילוש (ת/2) צולמה ביום 14/1/01, דהיינו כמעט חמש שנים לפני האירועים נשוא האישום הראשון, כאשר הנאשם היה בן 16 לערך. העד כתב דו"ח כחצי שעה אחרי האירוע ובו לא צוין המרחק בין רכבם של השוטרים לבין רכב הנאשם בעת האירוע אלא פרט זה הוסף לאחר כשמונה חודשים כאשר נשאל על ידי החוקר דהן וציין שהמרחק בין רכב השוטרים לרכבו של הנאשם היה כשלושה מטרים.

בדו"ח שנכתב אחר האירוע ציין העד, כי הנאשם שמנמן זאת הוא ראה על פי זיהוי הפנים של הנאשם ועל פי פלג הגוף העליון של הנאשם שאף בו הבחין ממקום מושבו ברכב. לדבריו, גם בת/2 התמונה על פיה זיהה את הנאשם, פניו של הנאשם שמנמנים.

2.       ע.ת. 2, השוטר שרון סוויסה, העיד, כי במהלך סיור ברכב בילוש מוסווה שמע בקשר את

השוטר יוסי בר מדווח על רכב מיצובישי לבן שנמלט ומסכן חיי אדם ובו נוהג עבריין נמלט, משה רובין. העד תיאר כיצד דלק אחר רכב, שהיה חשד כי זה הרכב בו נוהג הנאשם (להלן בקשר לעדותו - "הרכב"), והיה במרחק של כ- 40 מטר ממנו. צומת הרחובות המשחררים ביאליק היה עמוס לעייפה בכלי רכב, מאחר ו"הרכב" לא יכל להתקדם קדימה, עלה על אי התנועה משמאל, סטה שמאלה וחצה את הכביש כשהוא נוסע בכיוון הנגדי לכיוון הנסיעה. בשלב זה איבד העד קשר עין עם "הרכב". העד, אמר, כי  הוא לא ראה את מספר "הרכב" בעצמו, אלא מספר זה דווח לו בקשר וכן שבשום שלב לא ראה את פניו של הנוהג ברכב. העד לא הבחין האם חלונות "הרכב" היו כהים או שקופים, גם לא אם החלונות היו פתוחים או סגורים. העד לא ראה שום סימן מיוחד "ברכב".  העד לא ראה כמה אנשים היו ברכב.

3.    ע.ת. 3, השוטר יוסי בר אשר ישב בכסא שליד הנהג העיד, כי במהלך נסיעתם בניידת הבילוש ברחוב טבנקין שהוא רחוב צר, הבחין ברכב שבא מולם, נסיעתם היתה איטית כ- 20 קמ"ש, כשהרכב הגיע מולם הוא הסתכל לתוך רכב המיצובישי. ע.ת. 1 , השוטר לאון פסין שאל אותו האם זה משה רובין והעד אישר שזיהה את הנאשם כנוהג ברכב בוודאות. העד רצה לעצור את הנאשם מכוון שהיה דרוש לחקירה משום שהפר תנאים. ע.ת. 4, ויטלי ספביקוב, שהיה הנהג ביצע פרסה בהוראת העד והחל נוסע אחר רכב המיצובישי שהבחין בביצוע הפרסה והחל בורח.  ברכב היה רק נהג והוא הנאשם. העד נשאל מה היה המרחק בשלב בו רכב הנאשם היה מולם, והעד השיב "המרחק היה קצר, זה רכב שחלף על פנינו, אולי 5 מטרים" (עמ' 13 שורה 7 לפרוטוקול). ובעמ' 15 שורות 6-8 לפרוטוקול, הוסיף: "תחילת הזיהוי של הנאשם הייתה במרחק של 20 מטר. כשאמרתי 5 מטר התכוונתי שזה ברגע שהוא חלף על פנינו. כשראיתי אותו בהתחלה, במרחק של 20 מטר, זה היה דרך השמשה הקדמית." העד סיפר, כי הוא מכיר את הנאשם מהרבה מאד אירועים מעבודתו. העד העיד, כי ראה את הנאשם בפעם האחרונה כשנה וחצי לפני האירועים כאשר עיכב אותו סמוך לביתו בשכונה ג' בבאר שבע, שעה שהנאשם שוחרר בתנאים מגבילים האוסרים עליו את היציאה מביתו. המפגשים ביניהם היו פנים מול פנים. לענין הזיהוי אמר העד שרכב המיצובישי הוא הרכב היחידי שנסע מולם ברחוב. הן רכב המיצובשי והן הרכב המשטרתי היו בנסיעה רגילה. הזיהוי לדבריו היה במהלך הנסיעה כאשר נסעו אחד מול השני. על אף שמדובר ברחוב צר לדבריו, ניתן לנסוע בשני כלי רכב בו זמנית האחד מול השני. עוד הוסיף, כי חנו בשני צידי הרחוב כלי רכב אם כי באופן דליל. העד לא זכר האם חלונות המיצובישי היו כהים או שקופים. בשל כך שהתמקד בשמשה הקדמית לא ידע לומר האם החלונות היו פתוחים או סגורים. הן ברכב הנאשם והן ברכבם של השוטרים דלקו האורות. העד לא זכר אם ראה מדבקות כלשהן על רכב המיצובישי. את מספר לוחית הרישוי של המיצובישי ראה לאחר ביצוע סיבוב הפרסה.

העד טען, כי: "אני לא זוכר אם תמונת הנאשם הייתה תלויה אצלנו על לוח המודעות. לא זוכר כמה תמונות תלויות בדרך כלל. אני לא זוכר שיש תמונות על לוח המודעות אצלנו. אני לא יודע אם יש תמונות של דרושי חקירה. לא זוכר שבתקופה שלי שם היו תמונות של דרושים" (עמ' 18 שורות 24-27 לפרוטוקול).

בסוף עדותו, העד הוסיף, כי הוא זיהה את הנאשם ולאון בסה"כ דיבר לפניו.

4.       ע.ת. 4 ויטלי ספיבקוב, נהג הניידת המשטרתית, לא זיהה את הנאשם. עד זה לא מכיר את הנאשם. העד לא יכול לומר דבר לגבי הרכב מלבד העובדה שזה היה רכב מיצובישי בצבע לבן. העד הוסיף, כי מרגע המפגש עם המיצובישי עד לצומת שם ביצע פרסה, נסע כ 20 - 30 מטר. גם עד זה מתאר מרדף אחרי רכב המיצובישי שברח והתפרע בכביש, אך אינו תורם לזיהוי הנאשם דווקא כמי שנהג בו.

ד.   ראיות ההגנה בנוגע לאישום הראשון