הכרעת דין בתיק פ 8180/06

1.         לנאשם מיוחסים בכתב האישום שלושה סעיפי אישום, שעניינם מעשים נטענים שביצע כנגד המתלוננת, גרושתו מזה שמונה שנים, ואם ילדיו.

בפרט האישום הראשון מיוחסות לנאשם עבירות של הדחה בעדות לפי סעיף 246(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: החוק), ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. על פי עובדות פרט אישום זה איים הנאשם על המתלוננת, מספר פעמים, במהלך השנים 2001- 2004, ודרש ממנה לבטל תלונה שהגישה נגדו, ואשר בגינה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו את תקיפתה, שאלמלא כן יבולע לה.

בשנים 2005- 2006 איים עליה פעמים רבות, כי אם יראה אותה בחברת גבר אחר יהרוג אותה.

בפרט האישום השני, נטען כי ביום 1.2.2005 הכה הנאשם את המתלוננת בביתה, ברחוב הקנאים בערד, הפילה על רצפת חדר השירותים, נגח בפניה ושבר את אפה, וכן היכה אותה באגרופים בפניה, וגרם לשטפי דם מסביב לעינה. המניע לתקיפה היה בשל כך שהנאשם כעס על המתלוננת, שהפילה ביצים שהיו בין מצרכי מכולת שהנאשם הביא לביתה. לאחר מכן, התקשר למתלוננת וביקש ממנה לא להתלונן על מעשיו במשטרה, והבטיח לה כי לא יכה אותה יותר.

עוד נטען במסגרת אישום זה, כי הנאשם הגיע מספר פעמים, לאחר אירוע זה, למקום עבודתה של המתלוננת בסניף קופת חולים לאומית בערד, וחיפשה שם. המתלוננת, בשל חששה מהנאשם, וכדי לא לפגוש בו, יצאה מפתח היציאה האחורית של בית המרקחת במקום.

לנאשם מיוחסות בפרט אישום זה, עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף333 בצירוף סעיף 335(א1) לחוק, הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק, ופגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) בצירוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981.

על פי עובדות פרט האישום השלישי, התקשר הנאשם לטלפון הנייד של המתלוננת בלילה, שבין ה- 15.6.2006 ל- 16.6.2006, מספר רב של פעמים, מנע ממנה לישון, קילל אותה, ואיים עליה כי יהרוג אותה אם היא נמצאת עם גבר אחר. בשעה 05:30 הודיעה בטלפון, כי יגיע למקום עבודתה, והתייצב במקום בשעה 06:00, כשהוא ממתין למתלוננת בכניסה לבניין, מחזיק בדוקרן. הנאשם נכנס בעקבות המתלוננת למרפאה, וכשביקשה להזעיק משטרה, איים עליה בכך שאמר לה, " את לא מכירה אותי, את עוד תכירי אותי", ולאחר מכן עזב את המקום. הנאשם התקרב לאחר מכן לבניין המרפאה, כשברשותו הדוקרן, לא ציית לדרישות שוטרים שהגיעו למקום לעצור, נמלט מפניהם, והתנגד למעצר.

על יסוד עובדות אלה, מיוחסות לנאשם עבירות של איומים, פגיעה בפרטיות, והחזקת סכין לפי סעיף 186 (א) לחוק.

2.         הנאשם כפר בביצוע העבירות המיוחסות לו. לטענתו לא איים על המתלוננת ולא ניסה להניאה ממסירת עדות, כמיוחס לו בפרטי האישום הראשון והשני. הנאשם הכחיש שתקף את המתלוננת, אולם לא חלק על כך כי " אכן היה במועד המפורט בכתב האישום בבית הביא את מצרכי המזון..."  עוד הודה כי נגרם שבר באפה של המתלוננת (עמ' 2 לפר'). ואולם, בעקבות עדות המתלוננת, השתנה קו ההגנה של הנאשם, והוא טען כי לא נגרם לה שבר באף (עמ' 40).

הנאשם הודה כי התקשר מספר פעמים, " אולי 4 פעמים", למתלוננת כמיוחס לו באישום השלישי, אולם כפר בכך שאיים עליה בשיחות הטלפון. כמו כן מאשר הנאשם כי הגיע למקום עבודתה של המתלוננת כמפורט בסעיף האישום השלישי, ואולם לדבריו לא החזיק בדוקרן, ולא איים על המתלוננת. 

בבדיקת מז"פ לא נמצאו טביעות אצבע של הנאשם על ידית הדוקרן ( נ/2, נ/3).

            גירסות המתלוננת

3.         המתלוננת מסרה בחקירתה שלוש הודעות: ת/3 מיום 16.6.2006, ת/4 מיום 18.6.2006, ות/5- מיום 19.6.2006.

בעניינו של האישום הראשון, מוסרת המתלוננת בהודעתה ת/3, כי " היו בעבר הרבה בעיות עם בעלי לשעבר...ואני רוצה להוסיף שגם... הוא היה מתקשר אלי ומאיים עלי שיהיה רע אם לא אקח בחזרה את התלונה". בהודעתה ת/4, ציינה כי לא חשבה שצריך לדווח על זה למשטרה, וכי " זה היה מזמן...לפני מספר שנים", וכי הנאשם לא איים עליה, אלא אמר לה " כי צריך לבטל את התלונה וזהו". המתלוננת מבהירה לחוקר כי אינה רוצה להתלונן גם כיום על כך, וכי הנאשם פנה אליה בעת ששהה בכלא על תלונה קודמת שהגישה נגדו, וכל רצונה שהנאשם יורחק ממנה ו" לא צריך עכשיו להיזכר בדברים שהיו מזמן". בהמשך הודעתה, נשאלה על ידי החוקר, " האם היו איומים נוספים שלא סיפרת למשטרה עד היום", והיא משיבה כי אינה זוכרת, ומוסרת כי הנאשם נהג ללכת לבתי הספר של ילדיה ולהסית את הילדים נגדה, וכן להגיע למקום עבודתה להשפילה, לקלל אותה, " ואומר לי תמיד שאם אני אלך עם מישהו אחר הוא יהרוג אותי או שישים אותי בכסא גלגלים".

באשר ל אישום השני מסרה בהודעתה, ת/3, לאחר שנשאלה על ידי החוקר, " אם היו עוד מקרים בעבר הקרוב עליהם לא דיווחת למשטרה של איומים מצידו, או אלימות כלשהי ממנו כלפייך", כי הנאשם הגיע לביתה, ל" פני כשנה לערך", עם מצרכי מכולת שהביא, ולאחר שנשברו לה מספר ביצים, הלכה לחדר השירותים כדי לשטוף ידיה, והנאשם בא בעקבותיה, היכה אתה, וכשנפלה על הרצפה, בוכה, התכופף אליה ונגח באפה, " והתחיל לרדת לי דם וכל הפרצוף היה מלא בסימנים כחולים" (שורה 29). היא הלכה לעבודתה במרפאה ושם פנו אליה חברים לעבודה, וביקשו להתקשר למשטרה, ואולם הנאשם התקשר אליה והתחנן שלא תפנה למשטרה, " הוא אמר לי שהלך לקבר של אבא שלו, ונשבע שלא ירביץ לי אף פעם יותר, ובאמת, מאז לא הרים עלי יד יותר" (שורה 29-30). לדבריה פנתה לקבלת טיפול רפואי, לרופא בשם וולדימיר, זה רצה לפנות למשטרה, ואולם היא אמרה לו כי היא תפנה למשטרה, ואולם בסופו של דבר לא עשתה זאת, נוכח הבטחתו של הנאשם. יש לה צילומים המעידים על שבר שנגרם באף, אולם היא מחזיקה אותם במקום העבודה, ולא הביאה אותם הביתה,  לאחר שחששה כי בנה בן ה- 24 יבקש להיפרע מהנאשם, וסיפרה " לכולם" כי נפצעה לאחר ש" נפלה באמבטיה".

העדה מאשרת בת/4, בעקבות שאלות החוקר, המבהיר לה כי גבה עדויות בעניין מעובדות במרפאה, כי בעקבות אירוע התקיפה, ביקשה מחברותיה לעבודה, לומר לנאשם המגיע למרפאה ומחפשה שם, כי אינה נמצאת במקום, " זה היה אחרי שהוא שבר לי את האף" (שורה 39). עוד ציינה כי סיפרה ל" בנות בעבודה" על אירוע התקיפה, ואולם ביקשה בחקירתה להניח לעניין זה, כי היא " לא רוצה לדבר על זה מה קרה לפני שנה" (שורה 41-42).

בעניינו של האישום השלישי מסרה בהודעותיה ת/3, ות/5, כי בליל ה- 16.6.2006, החל הנאשם להתקשר לטלפון הנייד שלה, שמספרו 5911346 -050, מטלפון נייד שמספרו 6218848- 054 המוחזק על ידי הנאשם, " הרבה פעמים, כמעט כל כמה דקות", להערכתה מדובר בכ- 25 שיחות, החל משעה  00:30 ועד שעה 05:30. במהלך השיחות הטיח בפניה כי אינה נמצאת בבית, ושהיא נמצאת עם גבר אחר, והוא יהרוג אותה ואת הגבר האחר עימו היא מתרועעת. לאחר שהנאשם " לא הפסיק להתקשר", וכדי לשכנע את הנאשם כי היא נמצאת בבית, העירה את בנה, בן ה- 11, וזה דיבר בטלפון עם הנאשם. בהודעתה

ת/4, מבהירה העדה כי הנאשם השמיע באותן שיחות קללות חריפות וכינה אותה " זונה מזדיינת" וביטויים נוספים שאינה רוצה להשמיעם, " הוא טלפן עוד פעם ועוד פעם, וכל הזמן קילל, אני סגרתי את הפלאפון". היא מבהירה כי לא יכלה לנתק את מכשיר הטלפון, כיוון שהוא משמש גם  כשעון מעורר, והייתה צריכה להגיע לעבודתה.

בת/3 עולה, כי הנאשם הבהיר לה בשיחה שהתקיימה בשעה 05:30, כי יגיע למקום עבודתה במרפאה, וכך היה. עם הגיעה בשעה 06:00 לעבודה, הנאשם היה במקום ונכנס אחריה לבניין המרפאה, עד למרחק של כחצי מטר, למרות שניסתה למנוע את כניסתו, ועזב את המקום לאחר שהלכה לכיוון הטלפון על מנת להזעיק משטרה, תוך השמעת איום: " את לא מכירה אותי, עוד תכירי אותי". עם הגיע השוטרים לא היה הנאשם במקום, ואז הבחינה כי הוא חוזר לכיוון המרפאה, והחל להימלט כשהבחין בשוטרים, שדלקו בעקבותיו ותפסו אותו. לדבריה, לבד מהשמעת דברי איום, הנאשם לא תקפה, והיא לא הבחינה כי ברשותו מצוי חפץ כלשהו, או כי הנאשם משליך חפץ מידו. היא התרשמה נוכח התנהגותו, כי היה שיכור, וציינה כי הנאשם נהג לצרוך אלכוהול, לאחר שתקופה מסוימת בעבר ניסה לחדול מכך.