הכרעת דין בתיק פ 8163/05

1.                   כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ובו ארבעה אישומים.

ה אישום הראשון - מייחס לנאשם כי במהלך החודשים מרץ ואפריל 2005, במספר רב של פעמים, ניסה הנאשם להניע את המתלונן, קובי ממן, עמו יש לו היכרות מוקדמת, לתת לו כסף ולסחור עבורו בסמים, והכול באיומים כי אם לא יעשה כן ידביק אותו באיידס.

באישום זה ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [להלן: "חוק העונשין"].

האישום השני - מייחס לנאשם כי בסמוך לחודש מאי 2005 ניסה הנאשם להניע המתלונן לתת לו סכום של 25,000 ש"ח, בכך שאיים עליו שאם לא יעשה כן ידביק אותו באיידס ויפגע בו פיזית, יחתוך אותו וידקור אותו. כתוצאה מהאיומים ובשל חששו של המתלונן מהנאשם, נתן המתלונן לנאשם סכום של 1200 $ ארה"ב.

באישום זה ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין.

האישום השלישי - מייחס לנאשם כי ביום 19.5.05, בסמוך לשעה 19:00, הגיע הנאשם אל דירתו של המתלונן, שם תקף אותו בכך שהכה אותו באגרוף בחזהו ודרש ממנו שייתן לו סך של 25,000 ש"ח כשהוא מאיים עליו כי אם לא יעשה כן ידביקו באיידס. המתלונן, בשל חששו מהנאשם, אמר לו כי ייתן לו סכום של 5000 ש"ח. אולם, הנאשם סירב ודרש את כל הסכום ואף הוסיף ודרש מהמתלונן כי ילווה מאדם אחר את הכסף וימסור לידיו. הנאשם אחז במספרים שהיו בסמוך ואיים על המתלונן כי אם לא יעשה כן ירצח אותו ויעשה עמו מה שהוא רוצה וישלח אנשים שיהרגו אותו. המתלונן ניסה להתגונן מפני הנאשם ואז שרט הנאשם את המתלונן, באמצעות  המספרים שהחזיק בידו, במותן ימין של המתלונן.

באישום זה ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין ובעבירה של תקיפה הגורמת של חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

האישום הרביעי -  מייחס לנאשם כי ביום 21.5.05, בשעות הבוקר, הגיע הנאשם אל ביתו של המתלונן ודרש ממנו לפתוח לו את הדלת ולתת לו כסף. המתלונן סירב לפתוח הדלת ודרש מהנאשם לעזוב את המקום. אולם, הנאשם איים על המתלונן בכך שאמר לו שיהרוג אותו וכי אם לא יפתח את הדלת יחכה לו וירצח אותו. לאחר שהמתלונן התקשר למשטרה, עזב הנאשם את המקום.

באישום זה ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירת איומים לפי סעיף 192  לחוק העונשין.

2.                   הנאשם כפר בעובדות ובעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וטען כי המתלונן חייב לו  כסף, אותו חזר ודרש לקבל חזרה מן המתלונן אולם, מבלי שהפעיל כלפיו כל אלימות לא מילולית ולא פיזית. עוד ציין כי בין המועדים 21.5.05 ל-24.5.05 שהה בעיר אילת, בנסיבות המקימות לו טענת אליבי לגבי האישום הרביעי.

3.                   מטעם התביעה העיד המתלונן קובי מימון, אשר במסגרת עדותו בבית המשפט חזר בו מאמרותיו שמסר במשטרה, אשר בססו את עובדות כתב האישום, ועל פי בקשת התובעת ומכוח הוראת סעיף 10 א' לפקודת הראיות, הוכרז המתלונן כעד עוין ואמרותיו במשטרה התקבלו וסומנו ת/4, ת/5 ו-ת/6 וכן אמרתו במסגרת העימות עם הנאשם - ת/3.

בחקירתו בבית המשפט גילה המתלונן עוינות מופגנת כלפי התובעת וסירב להשיב על מרבית שאלותיה. בעדותו שלל כל מעשה איומים או אלימות מצד הנאשם כלפיו והודה כי הוא לווה כספים מהנאשם וכי החזיר לו סך של 1,200 דולר.

לאחר שהוכרז המתלונן כעד עוין ונחקר בחקירה נגדית, טען המתלונן כי אמרותיו במשטרה הינן אמרות שקריות, אותן מסר מאחר והודח על ידי קצין מודיעין, אשר הבטיח לו כי יוכל להפעיל "תחנת סמים", בתמורה להפללת הנאשם.

אל מול גרסה זו באו בפני כאמור אמרותיו של המתלונן, אותן מסר בתחנת המשטרה, שם גולל בפני החוקר את הנסיבות העובדתיות המגבשות האישומים נשוא כתב האישום. המתלונן באמרותיו הדגיש את ההיכרות הקודמת שיש לו עם הנאשם, היכרות הנובעת משהייה ממושכת יחדיו מאחורי סורג ובריח וכן חזר ותיאר את כל אותם אירועים בהם לטענתו פנה אליו הנאשם וסחט אותו באיומים כי יתן לו כספים. כן סיפר כי באירוע מיום 19.5.05 ביצע הנאשם את פעולת הסחיטה באיומים בכך שהכה אותו מכת אגרוף בחזהו וכן איים עליו  במספרים וכאשר ניסה להתגונן שרט אותו הנאשם, באמצעות המספרים שהחזיק, במותן ימין.

4.                   מכאן נדרשת אנוכי להכריע בשאלה איזה מגרסאות המתלונן יש להעדיף. אין חולק כי קבילותן של האמרות, שמסר המתלונן במשטרה, הוכחה באמצעות גובי האמרות אשר העידו על כך שההודעות נכתבו על סמך דברים שמסר המתלונן מרצונו החופשי. אשר לתוכן הדברים, מצאתי לנכון להעדיף את גרסתו של המתלונן באמרותיו במשטרה כמו גם אמרתו שמסר במסגרת העימות עם הנאשם [ת/3], על פני עדותו בבית המשפט.

ניכר היה בעדותו בבית המשפט כי המתלונן מנסה לסייע לנאשם בכל דרך אפשרית לחלץ אותו מן המצב אליו נקלע בנסיבות העניין.

גרסתו של המתלונן בבית המשפט, לפיה מסר עדות שקר במשטרה לאחר שהובטח לו על ידי קצין מודיעין כי יותר לו להפעיל תחנת סמים בתמורה להפללת הנאשם הינה טענה מופרכת, אשר נטענה בעלמא ללא כל ביסוס עובדתי ובלתי מתקבלת על הדעת. קצין המודיעין העיד בבית המשפט והכחיש מכל וכל את הדברים האמורים.

כמו כן אמרותיו החוזרות של המתלונן, כמו גם האירועים הרבים אותם פירט באמרותיו [4 במספר] מלמדים על האמינות שבאירועים.

אם היתה זו תלונת שווא, הייתי מצפה למצוא אמרה כוללנית וערטילאית ולא אמרות מפורטות, הנוקבות בזמנים, בתאריכים,ברצף אירועים, בסכומי כסף ובפרטים כה רבים אשר יש בהם אך כדי ללמד על אמינות האמרות.