הכרעת דין בתיק פ 8153/02

הנאשם הואשם על פי כתב האישום בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה כלפי בן זוג ואיומים.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 26/7/02 בשעה 18:15 לערך, בגינת שעשועים סמוך לביתה של שרון זמיר (להלן: המתלוננת), תקף הנאשם את המתלוננת בכך שבאמצעות גופו הצמיד בחוזקה את גופה למתקן שעשועים, לפת בידה השמאלית וסובב אותה לאחור תוך שהוא גורם לה בכך לחבלה בכתף ובזרוע שמאל. באותן נסיבות איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה "את עוד תצטערי על זה".

עוד נטען בעובדות כתב האישום, כי באמצע חודש יוני 2002, או בסמוך לכך, התקשר הנאשם לביתה של המתלוננת ואיים עליה באומרו: "אם זה לא יהיה ברצון, זה יהיה בכוח".

בין הנאשם למתלוננת היה בעבר הרחוק, בשנת 1996  קשר רומנטי שהפך לימים לקשר של ידידות בלתי מחייבת. לנאשם ולמתלוננת בן משותף שנולד כשנה לפני האירוע נשוא כתב האישום.

אין מחלוקת, כי בתקופה שקדמה לאירוע התעוררה  מחלוקת בין הנאשם למתלוננת על רקע סירובה של זו להכיר רשמית באבהותו של הנאשם על ידי רישומו כאבי ילדה  במשרד הפנים.

ראיות התביעה מבוססות בעיקרן על עדותה של המתלוננת,למול כפירתו המוחלטת והגורפת של הנאשם.

ראיות התביעה:

1.     המתלוננת מסרה עדות בתיק זה בשתי הזדמנויות נפרדות. לראשונה העידה המתלוננת בישיבת יום 19/6/03 ונחקרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם עצמו. בפעם שנייה היא העידה ביום 14/7/04 לאחר שהתקבלה בקשת עו"ד אפרת מילמן- אשר מונתה לייצג את הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית- לחקור אותה פעם נוספת בחקירה נגדית.

     המתלוננת העידה, כי היא מכירה את הנאשם מזה 7 שנים. הקשר החל כרומן והוא הפך לאחר מספר חודשים לקשר של ידידות, למרות שמידי פעם הם קיימו יחסי מין. בשנת 2002 נולד ילדם המשותף, שבעת מסירת העדות היה בן שנה ועשרה חודשים.

     לדברי המתלוננת, במהלך השנה שקדמה לאירוע, כמעט שלא היה קשר בינה ובין הנאשם והמפגשים היו אקראיים בלבד.  הבעיות החלו כשבוע לפני האירוע כאשר בתחילת השבוע התקשר אליה הנאשם והודיע שהוא מבקש לרשום עצמו כאבי הילד במשרד הפנים עוד באותו יום . לדברי המתלוננת, היא התנגדה למהלך זה לאור יעוץ שקיבלה לפעול רק בהליכים פורמליים דרך בית משפט.

     לדברי המתלוננת, הנאשם היה נסער מאוד מתשובתה ואמר שאם לא תבוא מרצון, היא תבוא בכוח. הנאשם, לדבריה, השתולל, צעק וטרק את הטלפון. כעבור כחצי שעה, הוא התקשר פעם נוספת ואמר שהוא רוצה לראות את הילד, והיא קבעה עימו כי יגיע לביתה כעבור שעה לאחר שהילד יתעורר משנתו.

     המתלוננת סיפרה, כי כאשר הגיע הנאשם לביתה הוא היה נסער ופתח את הדלת בפראות כשהוא טורק אותה בעוצמה אל עבר הקיר. לדבריה, היא התרשמה שהוא מנסה לגרור אותה לעימות ולמריבה תוך שהוא מציק לה, מושך את השולחן שעליו הניחה את רגליה וכיוצא באלה פעולות שנועדו להרגיזה. לדברי המתלוננת, באותו מעמד, הודיע לה הנאשם  כי ביום שישי של אותו שבוע הוא מתכוון לקחת את הילד למשפחתו אך היא סירבה ואמרה לו שבלעדיה הילד לא ילך לשום מקום.

     לדברי המתלוננת, מאז אותו יום החל הנאשם מתקשר אליה בתדירות גבוהה תוך שהוא משאיר הודעות במשיבון, חלקן מנוסחות בצורה מתונה וחלקן באופן תוקפני וניכר היה שהוא מקבל יעוץ כיצד לפעול. חלק מההודעות כללו איומים.  

לדברי המתלוננת, בעקבות אותן הודעות טלפוניות, היא נתקפה בפחד שכן מהיכרותה את הנאשם היא לא פסלה אפשרות שהוא יפעל בדרכים אלימות. לדבריה, היא נכחה בעבר באלימות שהפעיל כלפי בעלי חיים. בשל פחדה, היא יצרה, לדבריה קשר עם נעמ"ת ושוחחה עם עובדת סוציאלית במקום, שלה גם סיפרה על פחדיה מהנאשם.

זאת הייתה הסיבה לדברי המתלוננת, שהיא הייתה נכונה לאפשר לנאשם לפגוש את בנו רק במקום ציבורי, כפי שגם קבעו באותו יום שישי בו אירע המקרה נשוא כתב האישום.    

ביום שישי, הוא יום האירוע, הגיעו המתלוננת, הנאשם ובנם לגינה הציבורית שליד בית המתלוננת. לדברי המתלוננת, כבר מתחילת המפגש הנאשם ניסה להשפיל אותה, ולהכתיב לה את הדרך שבה הוא ישחק עם בנו, תוך שהוא חוזר כל הזמן על הביטוי "תעופי מפה רדיוס 4 מטר". בשלב כלשהו נטל הנאשם את הילד והניחו לשחק על מתקן גדול שעליו התנוסס שלט אזהרה שהוא מיועד לילדים מגיל 4 ומעלה. למרות זאת  היא לא העיזה להוציא מילה משום שחששה מהנאשם, ועם זאת, לא התאפקה מלעמוד לידם ולנסות להגן על הילד. בשלב כלשהו, כאשר לא יכלה להתאפק יותר למראה ילדים שביקשו לגלוש על המגלשה בסמוך לתינוק, היא הושיטה ידיה כדי לנסות לאחוז בתינוק ואז הנאשם  מחץ אותה עם גופו לעבר מעקה המתקן בעוצמה ובכעס  תוך שהוא מבטא בכך את כל השנאה שהפגין כלפיה מאז ההריון.  בשלב זה לדברי המתלוננת, היא שוב הושיטה את ידה כדי לתפוס בתינוק שנותר ללא השגחה ואז הנאשם לפת את ידה בחוזקה והטה אותה לאחור וזאת כדי למנוע ממנה מלהגיע אל הילד. לדברי המתלוננת, היא חשה משותקת מרוב פחד והיא לא האמינה שהמצב יגיע לידי כך שהנאשם יהיה אלים כלפיה פיזית.  כעבור מספר רגעים כאשר עזב הנאשם את ידה, הוא אמר לה "תקחי אותו, את יכולה לקחת אותו, אבל את עוד תצטערי על זה".

לדברי המתלוננת, היא אמרה לנאשם שהיא מתכוונת לדווח על התנהגותו ואחר כך נטלה את הילד ונסעה לדודתה אורנה כהנא. המתלוננת סיפרה לדודתה את מאורעות אותו יום, השאירה את הילד בהשגחתה ונסעה ישירות לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה בגין האירוע.

בהמשך לכך, גם פנתה המתלוננת לטיפול רפואי בבית החולים תל השומר כמשתקף בתעודה הרפואית ת/3 שהוגשה מטעמה.

בהקשר לתעודה הרפואית, ראוי לציין, כי מדובר במסמך בלתי קריא ולכן  הסכים ב"כ התביעה, כי התעודה הרפואית תתקבל רק ככל שהדבר מתייחס לממצא שלפיו אובחנה אצל המתלוננת רגישות בכתף שמאל (ראה עמ' 13 מיום 19/6/03).